טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו בסרט מאפיה

ראש הממשלה הציע לשרים הסוררים בליכוד הצעה שלא יוכלו לסרב לה

נתניהו ביקש לקשור את גורלו בזה של חברי הליכוד, כאילו הם שותפים בשחיתויות שבהן הוא חשוד ■ כתב אישום יקשה עליו בבחירות, אך המלצה להעמידו לדין יכולה לסייע ■ ואיזו מדינה המציא לפיד?

תגובות
איור: עמוס בידרמן

בסך הכל, זה היה שבוע טוב לנתניהו. המערכת הפוליטית סימנה לו כי העמקת והרחבת החקירה בתיקיו, הגדרתו הרשמית כחשוד בשוחד והחתימה על הסכם עד המדינה עם נאמנו מהצנטרום של האקווריום, ארי הרו, אינן קו אדום. הן לא התפתחויות שמצדיקות פעולה קואליציונית. הוא לא ננטש, הוא לא קרס, ולא הוצב סימן שאלה על מנהיגותו או על יציבותה של ממשלתו. אחוזי התמיכה בו כמעט לא השתנו. המנדטים שהסקרים חוזים למפלגתו כמעט לא נשרטו.

ציבור בוחריו נהג כמצופה ממנו בנסיבות וצופף שורות סביב המנהיג המותקף שעובר זובור תקשורתי מדי יום. הליכודניקים שרק לפני חודש האשימו אותו באובדן הכבוד הלאומי בפרשת גלאי המתכות בהר הבית וחרצו שהוא התקפל, שבו לזרועותיו ונפלו על צווארו. עם כל הכבוד והצער על הריבונות שנרמסה על פסגת ההר — השמאל הוא האויב הגדול, הוא הדמון שמחייב אחדות שורות. לצורך העניין, תחת ההגדרה הזו, חוסים כיום גם התקשורת, המשטרה והפרקליטות ("אורווה מלאה בחרא", כדברי המומחה לדבר, ח"כ אורן חזן).

לאחר כמה ימים של היסוס ושתיקה מיהרו גם אחרוני השרים להישבע אמונים לבוס במחזה שהזכיר סרטי מאפייה. חסרה היתה רק הנשיקה בטבעת. בזה אחר זה הם נכנעו ללחץ ההמון שתבע מהם להתייצב לדגל. בלי נאמנות אין חברות, הבהירו להם המתפקדים, שאת קולותיהם הם עשויים לבקש בעתיד הלא רחוק בפריימריז שייגזרו עליהם.

איוב קרא, מירי רגב וצחי הנגבי לא נזקקו לדרבון הזה. הם היו שם מן הרגע הראשון, שכובים על הגדר, שרועים מתחת לשולחן, מדקלמים את מסרי בלפור הקלושים כאילו היו עשרת הדיברות. ישראל כץ, גלעד ארדן, חיים כץ (צדיק ידוע שבעצמו חשוד בשחיתות), אופיר אקוניס ויובל שטייניץ, הופיעו רק במערכה השנייה.

שני הראשונים הסתפקו בפוסטים צוננים בפייסבוק; מעט מדי ומאוחר מדי, לטעמם של ביבי ושרה. "שיתראיינו, שיתראיינו", מקטר נתניהו. ואילו הגברת נוהגת לכנות את מי שאינם מתיישרים כציפיותיה במלים מהשורש ב.ג.ד. "אתה עוד לא מהבוגדים", היא אמרה זה לא מכבר לאחד משרי המפלגה שלדעתה לא היה מספיק מבוית. בעיניה, זו נחשבה למחמאה.

שרה ובנימין נתניהו בכנס התמיכה בראש הממשלה, שלשום
עופר וקנין

לא רק אלה, גם אלה באו במרוצה: נציגי הימין העמוק, המתנחלי, שרק תמול־שלשום נדרו בזעם ובחירוק שיניים להיפרע מנתניהו בגלל כניעתו בהר הבית ו/או הקפאת הבנייה המתמשכת, ו/או חוסר המעש שלו בסיכול ההרס הממשמש ובא של 17 מבנים לא חוקיים במאחז נתיב האבות, נמסו כמו שלגון בצהרי היום.

ראש מועצת שומרון היוצא, יוסי דגן, שלפני חודשיים הציע לליכוד לשקול מועמד אחר, הודיע כי "זו העת לחזק את ראש הממשלה", משום שהשואפים להפילו חותרים "לעקור את ההתיישבות ולהקים מדינת טרור". אסף פאסי מעתניאל, דמות ידועה בהתנחלויות, צייץ בטוויטר: "לפני חודשיים חשבתי שרה"מ צריך ללכת לאור כוונתו ללכת למהלך מסוכן. אינני מאנשיו, אבל מה שקורה כעת בתקשורת שם אותי לצדו".

רבים נוספים בציונות הדתית־לאומית התבטאו באותה רוח. מנהיגי הבית היהודי, נפתלי בנט ואיילת שקד, הבינו לאן היא נושבת, הרוח; שניהם מיהרו השבוע להביע תמיכה בנתניהו. היתה באמירה שלהם קריצה כפולה: האחת למצביעיהם שמצפים ודורשים מהם לא להפנות עורף לביבי; השנייה למצביעי הליכוד שבבוא היום, היום הבלתי נתפס הזה שבו יישארו ללא רועה, הם יהיו כתובת לחיזוריהם של ראשי הבית היהודי, בין אם במפלגתם או כחלק מהליכוד החדש פוסט נתניהו.

אפילו ביטאונו של נתניהו, "ישראל היום" — שלרגע קליל, חולף ומהיר כברק נדמה היה שמגלה סימנים ראשוניים לחוט שדרה עיתונאי — חזר במהרה לתלם הסובייטי שבו הוא צועד כעשור. דפיו היו העתק מדויק של דף המסרים שנרקח במעון בבלפור בידי צמד החשודים ובנם יאיר.

כן, בימין לא ממהרים לנטוש מנהיגים שסרחו (לכאורה). אם בוז'י הרצוג או אבי גבאי היו נקלעים למצב דומה, עם חשדות קלים בהרבה, היינו עדים למנוסת בהלה המונית מסביבתם. כלב לא היה נשאר לגונן עליהם. זה מותר הימין מהשמאל, וכך היה מימים ימימה, החל מפרשות השחיתות ב"מערך" של שנות ה–70, ועד ימינו אלה. "הליכוד זו משפחה", אמר אחד מבאי כנס התמיכה בנתניהו ביום רביעי בערב. לא בכדי זכתה המפלגה מגלגולה הקודם כתנועת החרות, לכינוי "המשפחה הלוחמת".

הריעו לחשוד

שלשום בערב בגני התערוכה בתל אביב, קיבלנו את הקדימון למערכת הבחירות הבאה שייתכן שהיא קרובה מתמיד. מרכיבי הבסיס כבר בסיר — מתקפה פרועה, מסיתה, נגד ה"תקשורת" ו"השמאל". כעת, נותר רק להדליק את האש. זה מה שראש הממשלה החשוד בשוחד ובמרמה עשה שלשום מול אלפי תומכים נלהבים באירוע טראמפי וחסר תקדים במקומותינו, ככל שהדבר נוגע למפלגת שלטון. מנהיג המפלגה היחיד שערך לעצמו מפגן תמיכה שכזה היה אריה דרעי, לפני כשני עשורים. כולנו זוכרים איך הפרשה ההיא הסתיימה.

כנס התמיכה בנתניהו - דלג

נתניהו נזהר מלומר ולו מלה רעה על מערכות אכיפת החוק. הוא לא טיפש. אולם השתתפותו במופע המביש והמבאיש שבו חזינו, היתה לא רק בבחינת עלבון לאינטיליגנציה של כל אדם נורמטיבי, אלא גם התרסה ויריקה בפרצופם של חוקרי המשטרה, פרקליטי המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. אליהם הוא כיוון את חיציו המורעלים.

הוא ניסה להיראות נינוח, אך שידר לחץ. הוא ניסה להפגין הומור ("שמעתי שקאיה תוזמן לחקירה. באזהרה!"), אולם הזיעה הקרה בצבצה מן הצווארון. כבר היו לו נאומים טובים מזה, הן בתוכן, הן במצגת. הוא לא שכח לשלם מס שפתיים חיוני לרעייתו ולאביה המנוח שמואל בן ארצי, ששורבב שלא באשמתו לפרשת מעונות בני הזוג.

קו ישר אחד מחבר בין תומכי אלאור אזריה — אותו ליוו שלשום בשיירת ניצחון לכלא — לנושאי השלטים באולם הכנסים: הבוז העמוק והשנאה היוקדת לממסד המשפטי, לשלטון החוק, לערך השוויון בפני החוק ולמושג דמוקרטיה. לא פלא שנתניהו הוא המכנה המשותף גם לאלה וגם לאלה. עד לכאן הידרדרה מדינת ישראל בשנת 2017. לא אהוד ברק, לא אריאל שרון ולא אהוד אולמרט שנחקרו או נחשדו, היו מעלים בדעתם להשתתף במחזה עוועים שכזה.

השמאל והתקשורת "שהם אותו הדבר" כלשונו, אחראים לחקירות נגדו; ברור. אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך שהוא מינה, וגם שי ניצן, כולם חברים ותיקים במרצ, וכולם חותרים להפילו, כי כשלו מאמציהם לעשות זאת בקלפיות. התרת הדם של השמאל והתקשורת שנשמעה בנאום ראש הממשלה, תגלוש עד מהרה גם לזירת אוכפי החוק ושומרי הסף. איש לא יהיה חסין מזעמו, מייאושו, של ראש ממשלה במצוקה.

הוא לא הזכיר אף יריב פוליטי בשמו, למעט רמיזה לאהוד ברק ("האיש הישן בזקן החדש"), שכנראה טורד את מנוחתו לא מעט. יו"ר העבודה החדש, אבי גבאי, הרים לו להנחתה כשהשתתף מיד לאחר היבחרו בהפגנת מוצ"ש הקבועה מול בית היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקוה. מטרה קלה ונוחה, שנתניהו בחר במודע להתעלם ממנה. הוא לא רצה להעצים את גבאי, אבל בעיקר הוא לא רצה להסיט ולו לרגע את תשומת לבם של שומעיו משקי האגרוף שהם התקשורת והשמאל.

מטרת הכנס שהפיק עבורו יו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד, דוד ביטן, היתה להסיט את השיח הציבורי מהחקירות, מהפרטים המביכים ומעוררי הקבס שיצאו ועוד ייצאו במנות גדושות, למגרש הפוליטי. ימין מול שמאל, שם ידו תמיד היתה ותהיה על העליונה.

יו"ר הקואליציה ביטן בכנס התמיכה בנתניהו, שלשום
אילן אסייג

בטווח הקצר הוא הצליח ללא ספק. בימים הקרובים, הדיון הציבורי יתנהל אך ורק במישור הפוליטי, בין השמאל לימין, בין האופוזיציה לקואליציה. ככל שיגברו המתקפות עליו ועל אופי האירוע בגני התערוכה, כך תומכיו יבנו סביבו חומת מגן אנושית הדוקה וסמיכה יותר.

חרף כל רעשי הרקע הללו החוקרים לא ינוחו ממלאכתם, עד המדינה הרו לא יחזור בו מהסכמתו "לפתוח" על נתניהו, והראיות והעדויות והקלטות ימשיכו להיערם על השולחנות במשרדים הנכונים. אולי הכנס שלשום יתברר כבומרנג.

נתניהו כבר היה במצבים האלה, ואפילו באותו אתר, בגני התערוכה בתל אביב. ערב בחירות 99', כשהתחוור לו כי השלטון עומד להישמט ממנו, הוא כינס את תומכיו, ובגבור עליו הלחץ הוא החל לנהום והם אחריו: "ה־ם מ־פ־ח־ד־י־ם! ה־ם מ־פ־ח־ד־י־ם!" (ב"הם" הכוונה היא לתקשורת, כמובן).

האירוע הזה נכנס לפנתיאון הרגעים הפוליטיים המכוננים של העשורים האחרונים. המחזה הוולגרי הרתיע רבים מתומכיו, שבבחירות הדירו רגליהם מהקלפיות והנחילו לו תבוסה ניצחת מול אהוד ברק. לימים נתניהו הודה שזו היתה טעות. שלשום התברר לכולנו שהוא לא למד דבר ולא שכח דבר.

אנוסים בצמרת

בסקר דעת קהל שפורסם בתחילת השבוע בערוץ 10, רשימת הליכוד כמעט לא מאבדת מכוחה הנוכחי בכנסת. זו הבשורה הטובה מבחינת נתניהו. הבשורה הרעה היא ש–66% מבין הנשאלים, בציבור הכללי, השיבו בחיוב על השאלה האם עליו להתפטר במקרה שיוגש נגדו כתב אישום. נתון זה חודר עמוק לתוך מחנהו ונעצר בגרעין הקשה שלא משנה מידת השחיתות שתדבק בנתניהו, לעולם לא יפנה לו עורף.

זה אמור להדאיגו, אבל לא בטווח המיידי. נהפוך הוא. כתב אישום סופי, מוגמר, לאחר שימוע וכדומה הוא עניין של כשנה עד שנה וחצי, על פי הניסיון המצטבר והערכות משפטנים. כל מטח הכותרות מהשבוע החולף שהרעיד כאן את אמות הסיפים, הוא כמו סדרת קדימונים מגרים במיוחד לסרט שייצא לאקרנים רק בשלהי 2018. עד אז צפויות לנו עוד אי־אילו אבני דרך משמעותיות: המלצת משטרה, החלטת פרקליט המדינה, החלטת היועץ המשפטי לממשלה, שימוע, והחלטה בעקבות שימוע. ובתסריט מסוים גם עתירות לבג"ץ.

יש היגיון מבחינתו בהקדמת הבחירות, נאמר, לתחילת 2018, לפני החלטה סופית של היועמ"ש. ככל שהוא משתהה כך גובר הסיכוי שהוא ייאלץ להתמודד בבחירות תחת צלו של כתב אישום, שיקשה עליו לנצח. לשם כך יהיה עליו לפעול לפזר את הכנסת לאחר שובה מפגרת הקיץ בשלהי אוקטובר, בעוד כחודשיים וחצי. חודש נובמבר עשוי להיות קריטי ואולי גם דרמטי.

המלצת משטרה להעמיד אותו ואת רעייתו לדין, תשמש דלק במנוע מסע הבחירות שלו ושל הליכוד. היא תהווה "הוכחה" לטענתו כי מתנהל נגדו "מסע ציד" זדוני במטרה להביא להפיכה שלטונית.

הפגנה נגד היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקוה, בשבת
תומר אפלבאום

השפויים וההגונים מבין השרים והח"כים, כמו גם המועמדים החדשים שצפויים להשתלב ברשימה, יוכרחו לשתף פעולה עם הקו הזה. מי שיחרוג ממנו ולו בסנטימטר — החמ"ל שיוקם בבלפור ישסה בו את הביטנים, את הטוקבקיסטים בתשלום, את החברים של יאיר שמנהלים את מערך הניו מדיה במפלגה.

שלשום ראינו את נבחרי הליכוד משמשים ניצבים אנוסים בשולי מופע האימה של ביבי, שבו הוא כרך אותם ואת המפלגה כולה בו, הידק אותם לחזהו וקשר את גורלו בגורלם, כאילו מבקש שעוונותיו יזלגו ממנו אליהם. יש בהם אנשים ישרי דרך שמאסו זה מכבר בהתנהלותם הטפילית והחמדנית של בני הזוג הקיסרי. אבוי להם אם ישמיעו ולו מלה או הברה, כחכוח או הרמת גבה שעלולים להתפרש כהסתייגות. הגרזן יונף לאלתר. ואוי להם אם היו מעזים להיעדר מהכנס ללא סיבה אמיתית, כמו שהות בחו"ל. הראש היה מותז עוד לפני שזמריר הליכוד היה מסתיים.

שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, מבכירי הליכוד, נמצא על הכוונת של בלפור זמן רב, מתחילת סאגת החקירות. הוא מה"בוגדים", על פי שרה. לא סתם בוגד מן המניין, אלא בוגד הארד־קור בזמן מלחמה. דינם של אלה ידוע.

בתחילת השבוע פרסם כתב "כאן 11", זאב קם, שורה של אמירות נגד השר כץ, שיוחסו לראש הממשלה ממפגש פוליטי סגור. "שמענו כולנו על השר הבכיר שמתכנן להחליף אותי. שימשיך לתכנן. כולנו יודעים מי זה", צוטט בין היתר נתניהו.

בפגישה פרטית שנתניהו קיים באחרונה הוא אמר בבוז: "ישראל כבר מתנהל כאילו הוא ראש ממשלה". כל האמירות הללו נועדו למצוא דרכן לתקשורת כדי ללמד את כץ לקח ולהקים עליו את הליכודניקים שמתעבים חתרנות נגד המנהיג עוד משחר ימי תנועתם.

נתניהו אינו שש להתעמת ישירות עם כץ, או לשבור מולו את הכלים. הוא מבקש להרגיע את השורות לקראת ימים קשים שעוד יגיעו. אבל הוא מטפל בו באמצעים אחרים, בערוצים עוקפים, בהדלפות מתוזמנות, ככה שהוא יבין.

וזה עבד. זה בדרך כלל עובד. כץ התיישר, פרסם הודעת תמיכה, הגיע לכנס בגני התערוכה, הדביק שתי נשיקות, אחת על כל לחי, לאשת ראש הממשלה, שנראתה אפעס לא הכי מבסוטה והכל בא על מקומו בשלום ולא אלמן ישראל.

עובדה אלטרנטיבית

ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד) פרסם ביום שישי שעבר מאמר זהה בשני עיתונים, מעריב בעברית וג'רוזלם פוסט באנגלית. לפיד, שמאז היבחרו של אבי גבאי לראשות העבודה מרקד בתזזיתיות על שתי חתונות, בחר הפעם באופציה הימנית, הלאומנית וזקופת הקומה. הוא הציע לממשלה להפסיק עם עידן "ההתרפסות" מול טורקיה של ארדואן וכצעד שימחיש זאת להודיע על הכרה בשאיפות העצמאות של הכורדים שחיים תחת אוטונומיה בעיראק.

פייסבוק לפיד - דלג

"השעה כשרה לכך מבחינה בינלאומית לאור תרומתם של הכורדים להבסת דאעש בעיראק ואין סיבה שישראל לא תסייע להם ותרוויח בכך עוד מדינה ערבית שיש לה אתנו יחסי קרבה", כתב יו"ר יש עתיד.

כבר שנתיים משמש לפיד כ"שר חוץ אלטרנטיבי" (הגדרה שלו), בהיעדר משרד חוץ מתפקד. זה התירוץ שלו להיעדרו הכרוני מהכנסת, שלטעמו אינה הולמת את מידותיו. הוא מרבה להסתובב בעולם, להיפגש עם מחוקקים ושרים ובגופו להגן על ישראל מפני סכנות החרם וכדומה.

בהינתן הקילומטרז' הדיפלומטי המכובד, היה על לפיד לדעת עובדה בסיסית: החבל הכורדי, או כורדיסטאן, אינה "מדינה ערבית". כרגע היא בכלל לא מדינה. אולי בחודש הבא, כשאזרחיה ילכו למשאל עם, היא תהפוך לכזו ואולי גם אז לא. בכל מקרה היא לא תהיה ערבית כי היא אינה ערבית. היא איסלאמית. הכורדים שונאים את הערבים יותר משהיהודים שונאים אותם, ומבחינתם, אין עלבון גדול יותר מלהיקרא כך. עלעול זריז בוויקיפדיה, אם לא בספרות רצינית יותר, היה מונע ממנו את הטעות הזו.

כשלפיד יתמנה — אולי — לשר חוץ בממשלה הבאה שגם אותה הוא לא ירכיב, אחת המשימות הראשונות שלו תהיה לשגר התנצלות להנהגה הכורדית. בערוץ דיסקרטי מן הסתם, לא בעיתון ולא בשתי שפות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות