טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

אין היגיון בשיגעון: נתניהו רוצה רק להתריס וללעוג, ולעזאזל האינטרס הפוליטי

חוט מקשר עובר בין נאומו הנואל של נתניהו בכפר המכביה להחלטתו למנות את דודי אמסלם ליו"ר הקואליציה ■ שוב הם כבר לא; הנשיא ורה"מ אינם מחליפים מלה, גם לא לחיצת יד ■ ואיך מרוויח מרכז הליכוד מחולשת מנהיגו

122תגובות
גיף של בידרמן

יש חוט מקשר בין נאום נתניהו בכפר המכביה ביום שלישי בערב, להחלטתו למנות את ח"כ דודי אמסלם ליו"ר הקואליציה למחרת. בשני המקרים אין היגיון בשיגעון. בשני המקרים המעשה נוגד את האינטרס של העושה. מן הנאום ומן המינוי מצטיירת דמות של מי שאיבד את העשתונות ואת המצפן הפנימי.

תמיד ידענו שמלחמת ההישרדות האישית שלו קודמת לטובתה של המדינה, לטובת המפלגה ולטובת החברים. את זה המוח האנושי עוד מסוגל לתפוס במציאות החיים המעוותת שלנו ובהכירנו את הקליינט. השבוע, ערב פרסום מסקנות המשטרה בענייניו, למדנו שבדרכו למטה, נתניהו הגיע לשלב שבו הוא חותך לעצמו את החוטם כדי לעצבן את הפרצוף.

רצונו להוכיח דבר־מה, להתריס, ללעוג, להפגין, לעמוד על המקפצה ולרסס לכל עבר, מביא אותו למקומות ולמצבים שמעוררים תהייה לגבי חוסנו הנפשי ושיקול דעתו. במה סייע לו המופע מעורר הסלידה בטקס הדלקת הנרות, ההשתלחות הנואלת במשטרה ובחוקריה, ביזוים והכפשתם? הוא הרי עשוי לפגוש את חוקריו גם בהמשך, בתיק 3000 למשל או במי יודע מה.

במשתמע הוא עלב לא רק בחוקרים אלא גם בפרקליטים המלווים, שהממונים עליהם יידרשו להכריע אם להגיש נגדו כתב אישום. להם הוא לעג, נגדם הוא הסית, את פרי מלאכתם המאומצת שמן הסתם נעשתה באמונה וביושר הוא זרק לפח מול קהל מוסת ומשולהב.

כל סנגור שסיים זה עתה את בחינות הלשכה היה מורה ללקוחו שנתון בתסבוכת דומה להחריש, לרדת למדרון אחורי, לא לתחוב אצבע בעינם של המופקדים על גורלו. האם נתניהו בכלל מקשיב למישהו? בסביבתו סיפרו השבוע שהוא התעקש להשאיר בנאום את קטע החיקוי של הפרשנים חמורי הסבר ואת פנטומימת הגבות העבותות, זאת בניגוד לדעתם של כמה מיועציו (ביום חמישי סיפר נשוא החיקוי, כתב המשטרה משה נוסבאום, כי נתניהו התקשר אליו והתנצל).

אחרי הנאום היו מי שאמרו: יפה שהוא מצליח לשמור על חוש הומור במצבו. אבל מי שהביט בו מקרוב ראה עד כמה החיוך על פניו מאולץ, המימיקה כבדה והעיניים כבויות.

נאום הגבות - דלג

חוסר התוחלת בהתנהלותו אינו פוגע רק במערכת יחסיו המורכבת עם מערכת אכיפת החוק. הוא משליך גם על הזירה הפוליטית־קואליציונית, וליתר דיוק: על משה כחלון. ללא שר האוצר ויו"ר כולנו, אין לו קואליציה. נכון שלכחלון אין שום עניין לפרק את החבילה על רקע מסקנות המשטרה. אבל בממשלה הזו יש לו מעמד שונה מאחרים. הוא הבלם מפני יוזמות חקיקה אנטי דמוקרטיות. הוא האצבע בסכר. רק תודות לו, ה"רפורמות" ההרסניות של איילת שקד ונפתלי בנט, שהיו מחסלות את בית המשפט העליון, מסוכלות בשלב העוברי שלהן.

הזרקור שיופנה אליו עם פרסום מה שמכונה "המלצות" (שאינן המלצות אלא קביעה האם יש או אין תשתית ראייתית להעמדה לדין) יהיה האכזרי והתובעני ביותר. ההפגנות במוצאי השבת ימוקדו בו. ככל שנתניהו משתולל יותר, מבזה יותר, משמיץ יותר את מוסדות אכיפת ושלטון החוק במדינה, התגובה הציבורית תהיה חריפה והמונית יותר. ככל שהאש (המטאפורית) ברחובות תהיה גדולה יותר, יכולת העמידה של כחלון הקשוב להמיית לבו של הציבור, כפי שהוא קשוב לסקרי דעת הקהל, תיחלש.

איתות להמיית הלב הזו נקבל במוצאי שבת הקרובה: שתי הפגנות — של השמאל בשדרות רוטשילד בתל אביב ושל הימין בכיכר ציון בירושלים. שתיהן נגד השחיתות ובעד שלטון החוק. מסך הטלוויזיה יהיה מפוצל, אבל תשומת הלב של דיירי הבית ברחוב בלפור בבירה תהיה נתונה רק לצד הימני. כי מימין תיפתח הרעה.

וזה שכרו

ראש הממשלה צוטט השבוע כאומר שמינויו של דודי אמסלם ליו"ר הקואליציה הוא תגמול על נאמנותו. רבים מבכירי הליכוד שהיו שותפי דרך נאמנים לנתניהו ב–30 שנותיו בפוליטיקה אך נזנחו, נבגדו והושלכו על ידו לכלבים, הרימו גבות, ברוח הזמן. ממתי נתניהו מכיר תודה לתומכיו? התשובה ידועה. כל עוד הם קטנים, צייתנים, מתרפסים, טובלים ידיהם בסחי למענו ונטולי מעמד ציבורי.

על מה עוד ניתן הפרס דווקא לח"כ אמסלם? מן הסתם תודות לפועלו בשנה החולפת: חוק ההמלצות המושחת שליבת שחיתותו נעקרה ממנו על ידי משה כחלון וסיעתו; היוזמה המסואבת לחקיקת ה"חוק הצרפתי" שנבלמה באבה בעזרת כחלון ונפתלי בנט; המתקפות הכפייתיות החוזרות ונשנות על משטרת ישראל וחוקריה; וההתנכלות האישית המכוערת למפכ"ל רוני אלשיך בשל גובה תלוש השכר שלו, כביכול.

מינוי קבלן הביצוע של ראש הממשלה לעבודות מלוכלכות למחליפו של דוד ביטן הוא חוליה נוספת בשרשרת פעולות שמעידה כי נתניהו איבד שיקול דעת. הבחירה בחבר הכנסת שהפך שם נרדף לכל מה שרע בליכוד דהיום, עוד יותר מאורן חזן, ושכל הופעה שלו בתקשורת מבריחה מצביעי ליכוד שפויים לזרועות כחלון, לפיד או בנט, מנוגדת בתכלית הניגוד לאינטרס הפוליטי והאישי של ראש הממשלה.

אמסלם - דלג

אמסלם הוא ללא ספק הדובר הבוטה ביותר והמתלהם ביותר נגד משטרת ישראל, אותה הוא מכיר מן הצד הלא נעים של שולחן החקירות. לא היתה תופעה כמוהו בכנסת ישראל. לעומתו דוד ביטן מואר באור נגוהות כמגדלור של עידון וטקט. לביטן, שמסובך קשות בפרשת השחיתות בעיריית ראשון לציון, יש לפחות קסם אישי, חוש הומור ואופי חברמני שהפך אותו לח"כ אהוד על כל סיעות הבית ללא יוצא מן הכלל. לא במקרה אף ח"כ, גם לא הטהרנים ממרצ, קרא לו להתפטר מתפקיד יו"ר הקואליציה בגין החשדות הכבדים נגדו.

ליורש אין את כל זה. התנהלותו עד כה, בעיקר בוועדת הפנים בראשותו, הקימה עליו שונאים רבים. סגנונו דחוי גם על חבריו. הוא מעורר אנטגוניזם ורתיעה. הבחירה בו לתפקיד החשוב ביותר בכנסת היא בחירה בז'אנר הבריוני שאינו מתאים לתקופתנו.

במצבו העדין, נתניהו היה אמור למצוא מישהו שירגיע, שירכך, שיכיל, שיידע איך מתנהגים עם שותפים קואליציוניים ועם יריבים מהאופוזיציה. הוא היה יכול למנות חברים אחרים בסיעתו: אמיר אוחנה, מכלוף מיקי זוהר, או יואב קיש, לדוגמה. איש מהם אינו מנוסה פחות מעמיתם, נציג מחוז ירושלים. כולם בקדנציה הראשונה שלהם בכנסת, כולם ירצו להצליח ויעבדו קשה.

נתניהו הלך על אמסלם. זכותו. הוא דומה למאמן קבוצת כדורגל שמנסה לקחת אליפות, לא עם השחקנים הטובים ביותר אלא עם האוהד השרוף ביותר שמגדף הכי הרבה. מאז שהתפוצצה פרשת ביטן היה ברור לכל שזמנו קצוב, אך איש מחברי הליכוד לא העריך שאמסלם ייבחר למחליפו. "ביבי לא השתגע", אמרו לי כמה מבני שיחי בשבועיים האחרונים, כשניסינו להעריך מי הבא בתור.

השבוע, לפני נאום נתניהו בכפר המכביה ולפני מינוי אמסלם, שוחח אחד מבכירי הסיעה עם קבוצת פעילים מקורבים. "עם נתניהו אנחנו גולשים במדרון חלקלק", הוא ניבא, "כל יום שחולף הליכוד נחלש. הסקרים אינם מספרים את כל האמת, רק את חלקה. אם המצב יימשך כך, נגיע לבחירות עם דימוי של מיאוס, שחיתות וטמטום — ונתרסק". נקבל 17,18 מנדטים ניבא אחד הפעילים. הבכיר נעץ בו מבט נוגה: "אפילו פחות", אמר.

משטר נשיאותי

יותר מחודש שנשיא המדינה וראש הממשלה אינם מדברים. אין פגישות בארבע עיניים או בכלל, אין שיחות טלפון, אין קשר אישי בין השניים. הלשכות עובדות זו מול זו, מנכ"ל מול מנכ"ל, מזכ"צ מול מזכ"צ, יועץ מדיני ויועצת תקשורת מול מקביליהם. אבל הקודקודים בנתק, אותו יזם הנשיא.

רובי ריבלין גם נמנע במופגן מללחוץ את ידו של נתניהו באירועים פומביים. לא אכפת לו שיראו, שיתלחשו. הוא אינו מחליף עמו מבט, שלא לדבר על דיבור. בטקס האזכרה השנתי לדוד בן גוריון במדרשת שדה בוקר, לפני כחודש, ריבלין חרג מן הנוהל המקובל ומיהר להיכנס לרחבת הטקס לבדו ללא ראש הממשלה. כשנתניהו הגיע וחלף על פניו ריבלין הפנה מבט לאי־שם בערבות הנגב.

ביום רביעי שעבר איתרע גורלם למצוא עצמם שוב תחת קורת גג אחת, בטקס מצטייני המוסד בבית הנשיא. אנשים שנכחו בקהל מספרים שלא היתה לחיצת יד, גם הנהון לא היה.

היריבות בין ריבלין לנתניהו היא מן המפורסמות ומן הקשות. עדיין, חרף המהמורות וההיתקלויות התכופות, הם הצליחו לייסד ציר של עבודה, שהוא חיוני להתנהלות המדינית־ביטחונית של מדינת ישראל. לא פעם הם נקלעו למריבה שגררה ברוגז שנגמר ביישור הדורים ובחידוש הקשר.

נראה שלא עוד. השבר הפעם הוא כה עמוק, הטינה כה רושפת, שאלף כבאים לא יצליחו לכבות אותה. העילה הפעם היא התייחסותו הזכורה לרע של נתניהו ללינץ' הפוליטי־מרשתתי שנעשה בנשיא המדינה בעקבות החלטתו לדחות את בקשת החנינה של אלאור אזריה, החייל היורה, לפני כחודש.

איור של נתניהו מאחורי דוכן נואמים משליך את הנשיא ריבלין להמון שלפניו

בזמן שריבלין הולבש במדים נאציים וקולל באלף קללות על ידי פעילי ימין קיצוני, נתניהו, צייצן ומגיבן מהיר כברק כשמדובר בו או ברעייתו, שתק במשך כיממה. כשהואיל להתייחס לעניין, הגינוי שציפו ממנו לנפק היה מינורי, עסק בעיקר בעצמו ונאמר בארשת לגלגנית ומזלזלת כלפי הנשיא.

באותו רגע ריבלין החליט לנתק מגע. למחרת הם נפגשו בשדה בוקר. מה שקרה שם סופר מקודם. השבוע הוא גילה, לתדהמתו, שנתניהו נעזר בו לבניית הטיעון שלו נגד המלצות המשטרה.

ראש הממשלה רצה להמחיש לשומעיו עד כמה המלצות משטרה שמסתיימות בלא־כלום יכולות לפגוע באדם, במשפחתו, בקריירה שלו. הוא לקח סיפור שהיה לו בסיס עובדתי ועליו הוא הקים מגדל עקום של סילופים וחצאי אמיתות. ב–2001, כשאריאל שרון ביקש למנות את ריבלין לשר המשפטים, נפתחה נגדו חקירה. בגינה נאלץ שרון להציע לו את תיק התקשורת. ריבלין נחקר פעם אחת בלבד, והתיק הועבר להכרעת פרקליטת המדינה, עדנה ארבל.

את ההקשר האקטואלי מצא נתניהו בדברים שאמר ריבלין לפני כשבוע בטקס מינוי שופטים בבית הנשיא. בשולי נאומו שעסק בחזקת החפות, על רקע המחלוקת סביב "חוק ההמלצות", הוא סיפר על החוויה האישית הקשה שעברו הוא ומשפחתו במשך שלוש שנים וחצי בהן התיק העלה אבק בפרקליטות המדינה.

הדברים לא היו קשורים כלל להמלצות המשטרה (שבמקרה של ריבלין דווקא היו לטובתו, בעד סגירה. הפרקליטות היא זו שהתמהמהה עד בוש). נתניהו לקח את שני המשפטים התמימים הללו, עשה בהם מעשה מגונה — ביודעין מן הסתם — עיוותם והפך את ריבלין למעין מליץ יושר של הטיעון שלו, כאילו הנשיא תומך בחוק להשתקת המשטרה והסתרת האמת מן הציבור.

זהו שלא. ריבלין קידש את המושג זכות הציבור לדעת. "זוהי זכות ראשונה במעלה", הוא אמר, "אבל לצדה יש ערכים נוספים ובהם חזקת החפות והזכות להגנה מפגיעה בשמו הטוב של אדם". הוא הציע לקיים דיון ציבורי מעמיק במתח שבין הערכים הללו, בהתנגשות המובנית שביניהם. הוא לא התכוון לפארסה המבישה של עלאק־דיון שהתרחשה בחדר ועדת הפנים של ח"כ אמסלם בשבועות האחרונים.

שובו של המרכז

מרכז הליכוד (כמה התגעגענו) יתכנס בסוף החודש לדון ולהצביע על הצעת החלטה שתקרא לנבחרי הליכוד, הח"כים והשרים, "לפעול כדי לאפשר בנייה חופשית ולהחיל את החוק הישראלי על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון".

לקראת הדיון נעשו פניות ל–30 הנבחרים, כולל ראש הממשלה, לצלם סרטון קצרצר ובו הם מביעים את תמיכתם הנלהבת (וכדאי שתהיה מאוד־מאוד נלהבת, ללא זיופים) בהצעת ההחלטה. מי שיסרב יוקע כשמאלן.

ההצעה צפויה לעבור ברוב גדול. הדיפלומטים המוצבים בישראל ידווחו למשרדי החוץ במדינותיהם שהמוסד העליון של מפלגת השלטון הורה לנבחריה לפעול למען החלת החוק הישראלי בשטחי הגדה.

בזמנים אחרים, למעשה במרבית שנות כהונתו כיו"ר הליכוד וכראש הממשלה, נתניהו היה יוצא מגדרו על מנת לסכל דיון כזה. בהזדמנויות קודמות הוא נהג לשגר את אנשיו לבית הדין של הליכוד, לבקש דחייה ועוד דחייה, בתואנות, תירוצים והנמקות שהיו כמעיין המתגבר. הוא תמיד טען שמה שבישראל נתפס כאנקדוטה, כקשקוש לא מזיק, מתפרש בחו"ל כהתרסה וקריאת תיגר נגד המנהיג על ידי חברי מפלגתו. חוץ מזה, מי הם, עם כל הכבוד, שיגידו לו ולשריו כיד לנהל את המדינה.

לא הפעם. לשכת רה"מ דוממת, לשכת רה"מ זורמת. האור האדום שהיה נדלק בעבר ערב אירועים דומים התחלף בירוק. ערב המלצות המשטרה בעניינו שעלולות למוטט את הקואליציה שלו, נתניהו ממוקד בשמירה על בסיסו הפוליטי, על הימין הקיצוני בליכוד ולא רק. במרכז זיהו את חולשתו, ופעלו. מניעת הכינוס היתה מעמידה אותו באור בעייתי, חושפת אותו למתקפות מהאגף הימני במפלגתו, אולי גם מהבית היהודי. יש סדרי עדיפויות, יש חשוב ויש פחות חשוב, ומה שהכי חשוב זה הוא.

השם יקום דמו

תזכיר חוק יסוד: החקיקה שהפיצה השבוע שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) — אליו היא צירפה את יו"ר מפלגתה, שר החינוך נפתלי בנט — נראה כמו חלטורה. הוא נולד כגימיק פוליטי ויסיים את ימיו בבית הקברות של הגימיקים הפוליטיים, שם כבר קוברים את המתים בקומות ובעמידה מחמת צפיפות.

למעשה הוא נולד מת. יו"ר כולנו, שר האוצר משה כחלון, הבהיר כי מבחינתו, לא יהיה כלום. הוא לא ידון בחוק, הוא לא יאשר לאנשיו בכנסת להתדיין עליו עם חבריהם בבית היהודי. בתקופה מתוחה זו ביחסי ממשלה מול שלטון החוק, הדבר האחרון שעולה בדעתו הוא לתת יד לפרובוקציה של שקד ובנט שחותרים לגמד את בית המשפט העליון. הם רוצים לקושש נקודה אצל בוחריהם? זה עניינם. אין לו כוונה לשחק לידיהם, או אתם.

שני השרים הבקיעו גול עצמי כבר בתחילת המשחק. מרגע שטיוטת החוק הוצגה לציבור על ידי שניהם, יו"ר המפלגה ומספר 2 שלו, הם הפכו מהלך היסטורי שנועד להיות בלב חוקת המדינה ולהסדיר את יחסי הרשויות, המחוקקת והמבצעת אל מול הרשות השופטת, לתרגיל פוליטי של מפלגה בת שמונה מושבים. התוכן הוא כמעט העתק של מצע הבית היהודי. משהו לרוץ אתו בבחירות הבאות על גבעות הטרשים בין ההתנחלויות.

ההצעה שיידרש רוב של 61 חברי כנסת בלבד כדי להפוך החלטה של בית המשפט העליון, שהתקבלה ברוב מיוחס בהרכב מורחב, זו בדיחה גרועה. ברור שזו עמדת פתיחה, מה שמעניק לכל החבילה הזו דימוי קמעונאי, לא ממלכתי, לא מקצועי, לא חוקתי. לא פלא שהשיח הציבורי סביב טיוטת הצעת החוק לא שרד יותר ממהדורת חדשות אחת. בימינו, גם זה משהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true