לאחר מאבק של עשור, ועד ראשי האוניברסיטאות מצרף אליו את אריאל

מנהיגי המוסדות האקדמיים החליטו לקבל את האוניברסיטה שבשטחים, כדי להימנע מלחצים מצד שר החינוך הבא - שיגיע ככל הנראה משורות הימין. ההחלטה צפויה להתקבל בוועד ללא התנגדות בעוד כשבועיים

אור קשתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד אוניברסיטת אריאל, ב– 2018. הפכה למוקד מתיחות קבוע מול שרי הימין
אור קשתי

לאחר מאבק של כמעט עשור שכלל גם עתירה לבג"ץ, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) החליט לצרף את אוניברסיטת אריאל לגוף היוקרתי. אחת הסיבות העיקריות למהלך בעיתוי זה היא חששם של ראשי האוניברסיטאות מלחץ שיהיה קשה להתנגד לו מכיוונו של שר החינוך הבא, שיגיע ככל הנראה משורות הימין, או מעתירה לבג"ץ. "אנחנו מרחק עתירה אחת שבעקבותיה היינו נאלצים לקבל את אריאל", אמר אחד מנשיאי האוניברסיטאות, "היינו צריכים להחליט אם להתפזר או לאפשר לה להיכנס. העדפנו לנקוט יוזמה ולא לחכות לשר הבא או לפסק דין". לדברי גורמים המעורים בפרטים, ההחלטה צפויה להתקבל ללא התנגדות בישיבה הקרובה שתתקיים בעוד כשבועיים.

עד כה התנגד ור"ה לקבלת המוסד האקדמי שבשטחים לשורותיו ובשנים האחרונות הפך העניין למוקד מתיחות קבוע בין ראשי המוסדות להשכלה גבוהה לבין שרים מהימין, שהפעילו לחצים כבדים לטובת האוניברסיטה. למעשה, החשש היחיד בקרב כמה מהנשיאים הוא ביקורת מצד חברי הסגל האקדמי.

הוועד, בו חברים שבע נשיאי אוניברסיטאות המחקר (והאוניברסיטה הפתוחה במעמד של משקיף), הוא גוף וולונטרי, המייצג אותן מול משרדי ממשלה, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), ועוד. כיוון שהארגון אינו סטטוטורי, שרים מהימין ובינהם נפתלי בנט או זאב אלקין התקשו לכפות עליו את צירוף המוסד האקדמי באריאל, היקר לליבם מסיבות פוליטיות. המאבק כלל איומים גלויים כמו הפסקת שיתוף הפעולה עם ור"ה, וסמויים יותר בנושאים החשובים לאוניברסיטאות.

הנשיא ריבלין בפגישה עם ועד ראשי האוניברסיטאות, 2015צילום: מארק ניימן / לעמ

בכיר באחת האוניברסיטאות אמר ל"הארץ" כי "המאבק נגד אריאל הוא המלחמה הקודמת. נלחמנו והפסדנו. גם אם אני בטוח שהיא נולדה בחטא ויש ספקות לגבי איכותה האקדמית, קשה להמשיך ולהתנגד לה מבחינה משפטית". לדברי אחד מעמיתיו, ההחלטה המתגבשת נובעת בין השאר מרצון ש"לא לתת פרס לשר הבא".

לדברי מקור אחר, כל עוד המעמד של אריאל כאוניברסיטה "התבסס על החלטה של מל"ג־יו"ש (המועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון — א"ק) שאושררה על ידי אלוף פיקוד המרכז, לא היתה הצדקה לקבל אותה לוור"ה. הסיטואציה השתנתה באופן מהותי לאחר ביטול מל"ג־יו"ש. מבחינה פורמלית אריאל היא אוניברסיטה ישראלית — ואין מה לעשות נגד זה". גורם נוסף אמר: "חשבנו שיתעורר רעש בינלאומי. זה לא קרה".

"רצינו להסיר את העניין מסדר היום ואולי לנטרל קצת מהעוינות כלפינו", הוסיף בכיר באחת האוניברסיטאות, "כיוון שאין מי שלוחץ, גם נראה שלא נכנענו". עוד אמר המקור כי מעבר לעניין הסמלי, הביטוי העיקרי להצטרפותה של אריאל הוא ש"החלטות ור"ה כנראה לא יתקבלו פה אחד".

אוניברסיטל אריאל, 2018צילום: מוטי מילרוד

ואולם גורמים אחרים מותחים ביקורת על ההחלטה כמו גם על העיתוי שנבחר לקדם אותה. לדברי פרופ' ניר גוב ממכון ויצמן, בשנתיים־שלוש האחרונות התחלפו ראשי האוניברסיטאות הקודמים, ש"חוו על בשרם את התהליך המכוער בו שרי חינוך מממשלות הליכוד עשו כל מה שביכולתם כדי לשדרג את מעמדה של אריאל. הדור החדש מתייחס אליה כאוניברסיטה ישראלית לכל דבר, ומעדיף להתקפל ולחיות בשלום עם השלטון. הם החליטו להכניס את הערכים שלהם להקפאה. אריאל היא הסמל המובהק ביותר לפוליטיזציה של מערכת ההשכלה הגבוהה. הסכמת הנשיאים לכך היא תעודת עניות".

גוב הוסיף כי לא בטוח שהסנאטים באוניברסיטאות יתנגדו להחלטה הצפויה בוור"ה, גם אם "רוב הפרופסורים חושבים כך. הממשלה הצליחה להכניס בהם את הפחד לבטא זאת", אמר. בעבר הלא רחוק, צריך לציין, חששו חלק מהנשיאים בעיקר מהתנגדות הסגל האקדמי, עד כדי פירוק ור"ה.

איש סגל אקדמי ותיק מתקשה לקבל את הטענה כי עדיף לאוניברסיטאות ליזום את המהלך. "קל יותר להגיד שהממשלה מכריחה אותנו מאשר 'להתנדב' לצרף את אריאל", הוא אומר. לדברי מקור אחר, "אם כבר מוותרים על עקרונות, עדיף לעשות זאת בצורה חכמה, במסגרת מו"מ ולא בחינם. אין בסיס למחשבה שהשר הבא, שכנראה יבוא מהימין, יסתפק בצעד הזה. גם הוא ינסה להוכיח ש'הכניע' את האקדמיה".

בעשור האחרון נרשמו עימותים רבים בין ור"ה לבין אוניברסיטת אריאל. ב–2012 עתרו ראשי האוניברסיטאות לבג"ץ נגד החלטת מל"ג־יו"ש, שאותה קידם שר החינוך דאז, גדעון סער, להפוך את המכללה באריאל לאוניברסיטה. לטענת העתירה, "בשלושת השיקולים המרכזיים בהחלטה על הכרה כאוניברסיטה — האקדמי, התכנוני, והתקציבי — נפלו פגמים חמורים". בג"ץ דחה את העתירה, בנימוק שגם לאחר ההכרה, מל"ג־יו"ש תדרש עדיין "להיוועץ" עם ות"ת. ואולם, "חובת ההיוועצות" עם ות"ת איבדה בהדרגה את משמעותה, לאחר שזו הפכה לעוד כלי במשחק הפוליטי, כפי שהתברר במהלך המאבק הממושך סביב הקמת בית ספר לרפואה באריאל.

חשיפת "הארץ" ב–2018 כי חברת ות"ת, ד"ר רבקה ודמני, תמכה באישור התוכנית בזמן שאריאל דנה בקידומה אמנם עיכבה מעט את התהליך, אך לא עצרה אותו.

בתחילת 2019 נכנס לתוקף תיקון לחוק שהעביר בנט, אז שר החינוך, שביטל את מל"ג־יו"ש, והכפיף את המוסדות האקדמיים שמעבר לקו הירוק, ובראשם אוניברסיטת אריאל, לפיקוח המל"ג. מלבד כמה עצומות של אנשי אקדמיה, הסיפוח דה־יורה עבר בשקט יחסי בישראל ובעולם. בשנים אלה לחצו בנט ושרים שאחריו על ור"ה לקבל את אריאל כחברה מן המניין.

נשיאי האוניברסיטאות ניסו למשוך זמן. בין השאר הם טענו כי ערעור ההפרדה בין המוסדות האקדמיים בתחומי ישראל לאלה שבשטחים עלול לסכן את קבלתם של חלק מכספי המחקר הבינלאומיים, במיוחד של האיחוד האירופי. בקיץ שעבר הצליח השר אלקין, לראשונה, למנות לוות"ת פרופסור מאריאל — על חשבון המכסה של נציגי האוניברסיטאות.

מוור"ה נמסר כי בישיבה הקרובה "יעלו לדיון נושא הצירוף המלא של האוניברסיטה הפתוחה ושל אוניברסיטת אריאל. זאת, בהמשך להחלטות המל"ג לאפשר לאוניברסיטה הפתוחה להגיש בקשה להענקת תארי דוקטור מלאים, ובהמשך לחוק שהעביר את הפיקוח על אריאל לרגולטור הרשמי. ור״ה יודיע על החלטתו בסיום הדיון".

מאוניברסיטת אריאל לא נמסרה תגובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ