פרשנות |

ביקום המקביל של הממשלה ירושלים מאוחדת, אין כיבוש ובלונדון לא זזים בלי אישור מהכנסת

פורים הגיע מוקדם השנה להנהגה הישראלית • צה"ל הופך מטרד, רסיס בישבנה של הממשלה • ומה מסתתר מאחורי הטיול של בנט וליצמן בערד?

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איור של עמוס בידרמן: בנט חולש מעל ירושלים "מאוחדת" לכאורה, כשמתחתיו אנשים רבים מתים, נדקרים ורבים
איור: עמוס בידרמן
יוסי ורטר

חג הפורים יבוא להתארח אצלנו בעוד חודש בדיוק, לשמחת לב הילדים. אבל מי שעקב אחרי הכותרות שעשו את השבוע החולף יכול היה להתרשם בנקל שפורים כבר כאן, או שיום הכזבים הבינלאומי, אחד באפריל, הקדים להגיע. שר החינוך נפתלי בנט הודיע שבמלאות 50 שנה למלחמת ששת הימים, שנת הלימודים הבאה תהיה בסימן "אחדות ירושלים". סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, הכריזה על קמפיין חדש שנועד להסביר לעולם כי "שיבת היהודים ליהודה ושומרון" תרמה לרווחתם הכלכלית של הפלסטינים והיטיבה עמם. אולם אל המקום הראשון בנשף המסכות שפקד את ארצנו בטרם עת הגיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת יש עתיד יאיר לפיד, במה שכבר זכה לכינוי "ריב הקרדיטים" על סילוק כרזות שתלו אנשי תנועת החרם במנהרות הרכבת התחתית בלונדון. מי צריך סאטירה כשיש לנו את החבורה הזאת בשלטון שממלאת את לבנו שמחה ופינו שחוק.

על מצבה של ירושלים בשנה החולפת אין טעם להכביר מלים. הקרע והשסע בין מזרח העיר למערבה מעולם לא היו ניכרים יותר, עמוקים יותר ומדממים יותר. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, ידיד גדול של ישראל, כינה את הבנייה ב"מזרח ירושלים הכבושה — מזעזעת". אם שר החינוך חושב שתלמידי ישראל יסכימו לבלוע את הלוקש על בירת ישראל כעיר שחוברה לה יחדיו, שיהיה לו לבריאות. הם יותר אינטליגנטיים מכפי שהוא חושב אותם.

יוזמתה של סגנית שר החוץ נותנת פייט לא רע לבנט. הדיפלומטית מספר 2 שלנו מאמינה שההסברה הישראלית המקרטעת ודלת התקציבים והכישורים, שכושלת גם במשימות פשוטות בהרבה, תצליח לשנות את עמדתה של הקהילה הבינלאומית בסוגיית השטחים שנכבשו ב–1967. בפרפרזה על ג'ורג' אורוול שאמר כי מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות ובורות היא כוח — חוטובלי יוצאת למסע עולמי שנועד לשכנע כי המצב החוקי בשטחים אינו "כיבוש" ושנוכחות ישראל בגדה המערבית היא לגיטימית, חוקית ומוסרית הן מכוח זכותה ההיסטורית והתנ"כית והן בשל העובדה שהיא זכתה בשטחים הללו במלחמת מגן.

"שנת 2017 תהיה שנה חגיגית", היא אמרה השבוע, "שנה שבה נתחיל סוף סוף לדבר בחיוב על שהותנו ביו"ש. 25 שנה אנחנו מנהלים מו"מ על גורל השטחים, מאוסלו ועד אנאפוליס, אבל שכחנו את הנראטיב".

מהו הנראטיב? שאלתי. "שהכיבוש אינו כיבוש", היא פסקה, "עובדה שבית המשפט העליון שלנו בשום פסק דין לא הגדיר את המצב בשטחים ככיבוש. אנחנו נפרק את המלה הזאת".

וזה יספיק כדי לפקוח את עיני העולם? "זה עדיין לא נוסה", היא אמרה, "אין לי כוונה להרוס לאף אחד את חלומות השלום שלו. אם יבוא סאדאת פלסטיני, אפשר יהיה לדבר, אבל גם אז אנחנו צריכים להיכנס למו"מ באמירה שיש לנו זכות על השטח".

הזכרתי לה שסאדאת המצרי קיבל את כל סיני, עד הסנטימטר האחרון. היא נאנחה. "ברור שאני חושבת שבכל מקרה אנחנו צריכים להישאר ביו"ש", אמרה. שאלתי אם הבוס שלה, שר החוץ נתניהו, זורם איתה. היא שמחה להשיב בחיוב. "ראש הממשלה, בכל המפגשים עם בכירים מחו"ל שבהם גם אני משתתפת, מדגיש שתי נקודות: שאי אפשר לדמיין כיום מהלכים חד־צדדיים ושכל מחשבה על פינוי התנחלויות היא טיהור אתני".

חוטובלי נשמעה אופטימית ונרגשת. עם זאת, היא תמיד נשמעת נרגשת. זו האמונה היוקדת בצדקת הדרך כנראה. היא אינה תמימה ובטח לא טיפשה. ספק אם היא מאמינה שיימצא אדם שפוי אחד בעולם שיקנה את הסחורה הזאת. אבל מתפקדי הליכוד יאהבו, וגם זה משהו.

נערי הפוסטר

ועתה כאמור, למקום הראשון. ראשי תנועת החרם, ה־BDS, בוודאי לא חלמו שמבצע תליית הפוסטרים הלילי ב"טיוב" הלונדוני יניב פירות שכאלה. למול מצלמות הטלוויזיה, ראש ממשלת ישראל וחבר הכנסת המתיימר להחליפו בבחירות הבאות (וכרגע מסתפק בתואר המדומיין שתפר לעצמו: "שר החוץ בפועל") יתקוטטו ביניהם מי אחראי להורדת הכרזות, ובכך יעצימו וימנפו ויהדהדו במו ידיהם ובהבל פיהם את האפקט שביקשו מתנגדי ישראל לייצר.

לפיד, שרף הפומפוזיות והחשיבות העצמית שלו כבר נושק לירח, תיאר בישיבת סיעתו את התגייסותו לטיהור הרכבת התחתית וביעור הרע מקירותיה כאקט הירואי ומנהיגותי. "הממשלה כרגיל לא עושה כלום! הרמתי טלפון לראש עיריית לונדון בוריס ג'ונסון! הכרזות מוסרות בעוד אנו מדברים!", הוא שצף וקצף והתלהם ושפך את חמתו על לא ברור מי.

דקות אחריו, נתניהו, שהופיע בפני סיעת הליכוד, דיווח בטון רגוע יותר ואף משועשע קמעה כי שוחח טלפונית עם מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, השוהה בזירת הפשע, וביקשו לפעול בעניין. מילא לפיד, הוא באופוזיציה. הוא חייב לדחוף עצמו לכותרות בכל דרך. נתניהו הוא ראש הממשלה. מה עם קצת פאסון? מדוע עליו להיגרר אחר משחקי היצירה הילדותיים של לפיד שמתאמץ בשנה החולפת, בהצלחה לא מבוטלת, להשכיח מלב הציבור ולמחוק מתודעתו את עובדת היותו שר אוצר כושל עד לפני כשנה? היה הרבה יותר מכובד — ואמין לשם שינוי — אם ראש הממשלה היה מוסר שמשרד החוץ או השגרירות טיפלו בעניין מבעוד מועד. גם הודעת דובר היתה מספיקה. מה גם שלגופו של עניין מתברר שהכרזות הוסרו לאלתר על ידי עובדי הניקיון של הרכבת התחתית בהוראת ההנהלה ובלי כל קשר לתבהלה ולתזזית שאחזו בהנהגה הישראלית, ששוב הוכיחה לנו את יכולתה המופלאה להעסיק עצמה בשטויות ולייצר שיח על כלום ושום דבר.

דאגתו הנוגעת ללב של שר האוצר לשעבר, שיזם את תוכנית מע"מ אפס, למצבה העגום של ישראל בקרב עמי העולם הריצה אותו השבוע היישר לזרועותיו של מי שכיהן באמת כשר חוץ, ח"כ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו). ביום שני הקרוב בכנסת הם מתכננים לערוך "כנס חירום" כפי שנכתב בהודעת דובר יש עתיד, תחת הכותרת: "נלחמים על מעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם".

אין צורך ביום לימודים ארוך כדי להבין מדוע לפיד בחר דווקא בליברמן (ולא ביצחק הרצוג, ראש האופוזיציה) כשותפו למיצג הפטריוטי המהווה פריט נוסף בתחפושת של "שר החוץ בפועל" שהוא עוטה על עצמו בכל ימות השנה. ליברמן הוא ימין פרקטי ולא אידיאולוגי, ליברמן הוא קשוח, ליברמן משדר עוצמה, כוח, בריונות. כל מה שלפיד מת להיות. מנהיג ישראל ביתנו נועד לשמש כלי בידיו של לפיד למצב עצמו כמנהיג מחנה המרכז־ימין מבלי שהוא נדרש לשלם מחיר על כך. ראשת מרצ זהבה גלאון שיש לה חשבון ארוך עם שניהם אמרה שזו התגלמות הביטוי "הלך הזרזיר אצל העורב", רק שבמקרה הזה לדבריה היא אינה סגורה עם עצמה מיהו הזרזיר ומיהו העורב.

יש להניח שבעיני חלק ניכר ממצביעי יש עתיד, ליברמן לא נתפס כמי שתרם לשיפור דימויה החיובי של ישראל בעולם. יחסו לח"כים הערבים, שאותם הוא מציע לשפוט "כמו בנירנברג", וקריאתו להחרים עסקים ערביים אינם מתיישבים עם עמדות תומכי יש עתיד שמגיעים ברובם הגורף ממחנה השמאל־מרכז. זה לא מפריע ללפיד שנחוש "להתמרכז" או שמא להתיימן בכל מחיר, מתוך הנחת עבודה שגויה שכל התעתועים השקופים הללו יגרמו למצביעי ימין לנוע בכמויות לעבר מפלגתו. בינתיים, על פי כל הסקרים, הוא נוגס קשות ברשימת המחנה הציוני שבוחריה קלים להשגה, אבל אפילו מנדט אחד מן העבר השני של הנהר לא דילג אליו.

שאלתי את הרצוג מדוע לפיד שכח אותו בבית. "שישחקו להם", הוא אמר בנחת, "אני מניח שהם מתאמנים לשמש שרי חוץ בממשלתי".

לפיד, מתברר, אינו היחיד שחי בסרט.

שקט, יורים

ארבעה ימים הפרידו בין נאום "הנערה במספריים" של הרמטכ"ל אינזקוט להודעת התמיכה הרפה והמאוחרת שניפק נתניהו בהזדמנות הצילום בפתח ישיבת הממשלה בבוקר יום ראשון. ברצותו, ראש ממשלתנו הוא ראש וראשון למגיבים, לצייצנים ולכותבי הפוסטים. לא פעם תואר כאן כיצד הוא מזדרז ומקדים את השרים הרלוונטיים בניכוס אשראי לעצמו על פעולותיהם. הפעם הוא בחר לשתוק ולהתעלם בעוד איזנקוט חוטף מטחי ירי מילוליים מכמה חברי ממשלה ובראשם ישראל כץ, גלעד ארדן וציפי חוטובלי, כולם מהליכוד.

נתניהו בישיבת הממשלה השבועצילום: אוליבייה פיטוסי

שלא יהיה ספק, נתניהו נהנה לראות את איזנקוט נצלה על הגריל. בשנה החולפת הפך הרמטכ"ל ליקיר התקשורת. הוא משדר יושרה, שיקול דעת, רציונליות, ענייניות נדירה ואומץ לב. לרוב, דבריו הפומביים מנוגדים לרוח המנשבת מן האקווריום בלשכת ראש הממשלה. הוא לא חשש להעיר שבהסכם הגרעין עם איראן יש צדדים חיוביים, אמירה שאם נתניהו היה יכול היה מפטר אותו מיד בעטיה ומוריד אותו לדרגת טוראי, אם לא מלש"ב.

התבטאותו המובנת מאליה והכל כך נדרשת בימים אלה ("לא הייתי רוצה לראות חייל מרוקן מחסנית על ילדה בת 13"), שחידדה את נוהלי הפתיחה באש, הקימה עליו חלקים בימין. נתניהו, שמאז הבחירות האחרונות נוטע עצמו עמוק בלב לבו של הימין, כבחירה אסטרטגית, לא יצא להגנתו של הרמטכ"ל מחשש שיאבד איזו עשירית אחוז של תמיכה, במאחז שמחזיק שני קרוואנים סחופי רוח על ראש גבעה בשטחי הגדה. אבל כשהמצפן הימני שלו נפתלי בנט העניק גיבוי מוחלט לאיזנקוט (בהופעה ב"פגוש את העיתונות" בערוץ 2 במוצ"ש), גם הוא הרגיש נינוח ובטוח דיו כדי לקבוע כי המתקפות עליו היו "ניגוח פוליטי וחוסר הבנה".

זו אינה הפעם הראשונה וגם לא השנייה או השלישית שבנט מסמן לנתניהו את הנתיב. כך היה אחרי הפיגוע היהודי בדומא, כך היה אחרי שסגן שר הפנים ירון מזוז אמר דברים גזעניים על הח"כים הערבים, כך היה אחרי שראש העיר אשקלון, איתמר שמעוני, הודיע כי לא יתיר לפועלים ערבים לעבוד בעיר. בכל אותם מקרים נתניהו, שמקפיד הקפדה יתרה לא להיראות פחות ימני מבנט, אפילו לא בפער של טעות סטטיסטית, פתח את פיו רק אחרי יו"ר הבית היהודי. "נתניהו מדבר בנטית", אומרים בבית היהודי, "הוא הפך לסוג של בנטון והוא נחוש לרסק אותנו, להחזיר אותנו לימי זבולון אורלב ודניאל הרשקוביץ, לשלושה־ארבעה מנדטים".

התנהלות נתניהו ביחס לרמטכ"ל היא אינדיקציה לתופעה רחבה ומשמעותית יותר. צה"ל תחת איזנקוט לקח לעצמו את תפקיד הקול המדיני, השפוי והמתון בימים שבהם רוח העוועים של ממשלת ימין עושה שמות בכל פינה כאן. הצבא, שבדרך כלל נתפס כגוף לוחמני השש אלי קרב, הוא הממליץ והדוחף הראשי להקל ככל האפשר את המצוקה האיומה ברצועת עזה מחשש שקרב היום וכל העוני והסבל הבלתי נסבלים הללו יתפוצצו בפרצופה של ישראל ובפרצופו שלו.

הצבא מציע הקלות נוספות כמו בניית נמל וקידום תהליך מדיני שאולי ירגיע מעט את התסיסה אצל הפלסטינים. המערכת המדינית והפוליטית מעקמת את האף ומרימה גבה. צה"ל ומצביאו הופכים למטרד, לרסיס בישבן. אם היינו ערב בחירות, ואיזנקוט היה ערב שחרור, גם בהינתן הצינון הדרקוני שהושת על הגנרלים שלנו, הוא היה זוכה לטיפול הולם מבכירי הליכוד, בהנחיית הקודקוד. כל עוד הוא רחוק מהחיים הפוליטיים מרחק שתי מערכות בחירות, הם יתנכלו לו מדי פעם, אבל רק על מנת לאותת, להנמיך, לעקוץ — לא על מנת להרוג.

גור לך

בימיה של הממשלה הקודמת מיקדו החרדים שהושלכו לאופוזיציה את איבתם בשני שותפים לברית האחים הנשכחת: שר האוצר יאיר לפיד ושר הכלכלה נפתלי בנט. שיתוף הפעולה ביניהם, שהחל בדחיקתן של יהדות התורה וש"ס אל מחוץ לקואליציה ונמשך בגיבושו של חוק הגיוס, הפך אותם לדמונים ולעמלקים בעיני הציבור הפגוע. בנט חובש הכיפה ספג מטחים קבועים של נאצות וחרפות וגידופים מזעזעים בתקשורת החרדית, בעיקר האשכנזית.

לפיד וליברמן במליאת הכנסת, החודשצילום: אוליבייה פיטוסי

בתשעת חודשי קיומה של הממשלה הנוכחית לא נותר זכר לדם הרע בין החרדים לדתיים הלאומיים. בעוד שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה) אינו מכיר בקיומו של לפיד ומתייחס אליו כאל אוויר רע, יחסיו עם בנט עולים כפורחים וסוגים בשושנים. משרד החינוך מאיר פנים לחרדים ואינו מנדנד להם בקטנות, כמו חובת לימודי ליבה ושטויות מן הסוג הזה.

ביום שלישי השבוע ערכו ליצמן ובנט סיור משותף בערד. ראש העיר שם, עו"ד ניסן בן־חמו, מזוהה עם יש עתיד. בעיר יש נציגות חזקה של חסידות גור שליצמן הוא נציגה. אנשי גור טוענים שבן חמו מתנכל להם בשיטתיות, סוגר להם ברזים ומייבש אותם במטרה להרחיקם מהעיר, או למצער להפוך אותה לבלתי מושכת לתושבים פוטנציאלים מן המגזר.

ליצמן ביקש לאותת לראש העיר שהזמנים השתנו ובהתאמה גם הכללים. הוא צירף אליו את שר החינוך ושעות ארוכות הם סבבו בין בתי ספר חילוניים, ממלכתיים דתיים ואלה של גור. המסר היה ברור: ישנם בוסים חדשים. בכל הזדמנות הם החמיאו איש לאחיו ופרכסו זה את זה. "שר חינוך מעולה", אמר ליצמן על בנט וזה גמל לו ב"אתה שר בריאות מהטובים שהיו בישראל".

ברור שבטיול של בנט וליצמן בדרום יש יותר מכפי שנראה לעין. ערד היא רק תירוץ. בקדנציה הזאת בנט הציב לעצמו יעד: לחמם ולהדק ככל הניתן את היחסים עם הסיעות החרדיות. הוא צופה פני עתיד — הנראה רחוק לפי שעה — ליום שבו הוא יירש את נתניהו כמנהיג מחנה הימין. וכמו לפיד, גם הוא מבין שאין שלטון ללא החרדים. התרחיש הזה עדיין אינו קיים, לא בקלפים הפוליטיים ולא בסקרים, אבל בראשו של יו"ר הבית היהודי בהחלט כן. בנט הוא בעניין של אקזיטים, כידוע. הוא מתכנן תוכניות ובונה נבחרות ורוקם תחרות. וכדאי שלא רק ראש העיר ניסן בן־חמו יפנים את השיעור שבנט את ליצמן לימדו אותו, אלא גם ראש הממשלה נתניהו. מתחת לאפו קורים דברים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

לואיס המילטון

מרצדס ייצרה מכונית ש"קופצת כמו קנגורו". גם המילטון סובל

מדפי ממתקים בסופר

כיף כף מטורקיה ופתי בר מפולין: החברות שמוכרות כחול לבן מחו"ל

דגי זהב באקווריום. בארה"ב נמצאו דגים שגדלו לממדים של כ– 30 ס"מ צילום

מחקר: דגי זהב הם מין פולש שמסכן מערכות אקולוגיות

עטיפת הספר. העיר שהיתה אמורה להיות ייחודית במינה

לרגע היה נדמה שערד יכלה להיות עיר אחרת לגמרי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"