"נתניהו הזמין אותי אליו, ואני לימדתי אותו את השיטה". ראיון עם חגי מירום

חבר השמינייה של מפלגת העבודה, שעזב אותה בעקבות התנהלותו של ברק כיו"ר, גאה בפריימריז שבנה ("ועדה מסדרת לא הייתה בוחרת באפרת רייטן") ומאוכזב מכך שהוא וחבריו לא הצליחו לייצר דור המשך להנהגת המפלגה ("עמיר פרץ לא יועד להיות המנהיג")

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירום בביתו בזכרון יעקב, בשבוע שעבר
מירום בביתו בזכרון יעקב, בשבוע שעברצילום: רמי שלוש
מורן שריר - צרובה
מורן שריר
מורן שריר - צרובה
מורן שריר

חגי מירום היה חלק מגל של פוליטיקאים צעירים ואטרקטיביים, שבחסות שיטת הפריימריז תפסו עמדות מפתח במפלגת העבודה של תחילת שנות ה-90. מירום וחבריו ל"שמינייה" - חיים רמון, אברום בורג ואחרים - שאפו להנהיג את המפלגה ביום שאחרי רבין ופרס. אלא שמשום מקום הגיע אהוד ברק, סחרר את המפלגה, ועד שהוא עזב כבר לא נשאר ממנה הרבה. ב-1999, מירום עזב את העבודה לטובת מפלגת המרכז של אמנון ליפקין שחק ואיציק מרדכי. המפלגה זכתה רק ב-6 מנדטים ומירום, שהוצב במקום העשירי, לא נבחר ויצא לפנסיה מוקדמת.

היום, בגיל 74, הוא מכהן כיו"ר קרן ברל כצנלסון ופעיל במשרד עורכי הדין שהקים יחד עם בניו שגיא ומקבי. בתו מאיה עוסקת ברפואה אלטרנטיבית. מירום, בן קיבוץ יפעת, מתגורר כיום בזכרון יעקב.

אתה מתגעגע לכנסת?

"כבר לא".

היתה תקופה שכן?

"השמינייה היתה תופעה מרנינה ומיוחדת. שמונה אנשים צעירים חברו יחד כדי להשפיע על המפלגה ועל הכנסת. הובלנו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי בניגוד לעמדת מנהיגי המפלגה, כשמוטחות בנו בליסטראות"

"אם להודות על האמת, אז בשנים הראשונות אחרי שעזבתי את הכנסת היתה לי איזו תחושה שהייתי מוכן לחזור אליה. אני אגב לא נזרקתי ממנה, אני פרשתי ממפלגת העבודה בגלל שלא יכולתי לשאת את המנהיגות של אהוד ברק באותה עת. היו לי כמה שנים טובות שעוד חשבתי שיכולתי להמשיך ולהיות בכנסת וחככתי אם עשיתי מעשה נכון שהשתוללתי ועזבתי באופן חד צדדי".

מה היו ההישגים שלך בכנסת?

"הם היו לא מועטים, הן בתחום הפרלמנטרי והן בתחום המפלגתי. אני הייתי האיש שעליו הטילה מפלגת העבודה את התקנת הפריימריז. הייתי יו"ר ועדת הפריימריז, אפילו נסעתי לאמריקה ללמוד בקונגרס את הפריימריז האמריקאים. המסקנה היתה שאני לא יכול ללמוד משם שום דבר, ובניתי ביחד עם חברים במפלגת העבודה את הפריימריז שהמפלגה אימצה בסופו של דבר".

משה נסים אמר פה בראיון לא מזמן שהפריימריז הם אם כל חטאת בפוליטיקה הישראלית.

"אז אני מוכרח לומר שבעיניי, הפריימריז הם נקודת השיא בדמוקרטיזציה  וביכולת ההשתתפות של ציבורים גדולים בבחירת ההנהגה של מפלגה. מה שאומר משה נסים לא מקובל עלי. אלא שבמהלך השנים הפריימריז הפכו להיות מפקדי ארגזים ותשלומים מאחורי הקלעים לאנשים שיתפקדו ושיטת המאכערים. אנחנו לא התכוונו לזה, אני חושב שהפריימריז הושחתו במהלך השנים. אני רוצה לשלוח אותך לפריימריז כלליים - כמו אלה שעשתה מרב מיכאלי למשל - שממש לא היו מפקדי ארגזים. כל מי שהיה רשום במפלגת העבודה כחבר, יכול היה להשתתף ולבחור. שיא ההשחתה לדעתי היה בליכוד אבל גם במפלגת העבודה זה הגיע למפקדי ארגזים".

חברי השמינייה ב-2013. מימין למשאל: יוסי ביילין, נסים זוילי, חיים רמון, יעל דיין, נואף מסאלחה, עמיר פרץ, חגי מירום ואברהם בורגצילום: איליה מלניקוב

מירום נכנס לראשונה לכנסת ב-1988. באותן בחירות, רשימת המערך נקבעה באמצעות הצבעה במרכז המפלגה. זו היתה פשרת חצי הדרך (כיאה למערך) בין ועדה מסדרת לבחירות בפריימריז כלליים.

זה אותו מרכז שהדיח את אבא אבן מהרשימה.

"לגבי איבתיסאם מראענה, אני חושב שחבל שהיא נבחרה כי התועלת בכך קטנה מן הנזק שנגרם, למרות שהיא חוזרת בה ולא הייתי פוסל אותה. אבל היא לא הביאה כבוד לשם של מפלגת העבודה עם ביטויי העבר שלה"

"ממש באותו לילה מר ונמהר אני נבחרתי, ושמעתי את אבא אבן ממרר בבכי בשבילי אפעל ושאלתי את עצמי: 'תגיד חגי, אתה רציני מה שקרה כאן? אתה בפנים והוא בחוץ?' הייתי איש צעיר, סיימתי את מזכ"לות הנוער העובד והלומד, ואבא אבן היה שם דבר בכל העולם. אבל היה אז ביטוי עז לרצון של המפלגה להתרענן והיא בחרה את כל החבורה שלנו הצעירה".

היו לזה השפעות על השדה הפוליטי כולו.

"הזמין אותי מאוחר יותר ביבי נתניהו, שהיה אז סגן שר במשרד ראש הממשלה, ושם בקומה השלישית של משרד ראש הממשלה לימדתי אותו את הפריימריז של מפלגת העבודה. ולאחר מכן הוא אימץ את רוב המוטיבים והיסודות של השיטה של מפלגת העבודה גם בליכוד".

אז יצרת מפלצת.

"אני ממש לא יצרתי מפלצת. אני האמנתי ואני מאמין בשיטה הזאת. רק צריך להוציא ממנה את הכסף ואת מפקדי הארגזים".

נתת כדוגמה את הפריימריז האחרונים במפלגת העבודה. אמנם זה לא היה מפקד ארגזים אבל כן התברגו ברשימה אנשים שקיבלו מעט מאוד קולות ואם היתה ועדה מסדרת שבוחנת יותר לעומק מי האנשים, אולי הם לא היו מתברגים גבוה.

"אני רואה בוועדות מסדרות אם כל חטאת. זה היה דבר נורא. מי היו בוועדות האלה? הפוליטיקאים הנוכחים. הם משתקים ולא מאפשרים לאנשים חדשים וצעירים להיבחר. אנחנו כצעירים היינו שנים קורבנות של ועדות מסדרות שלא ספרו אותנו בכלל. אין מצב שדמות כמו, איך קוראים לשחקנית הילדים…"

אפרת רייטן.

"בשום ועדה מסדרת היא לא היתה יכולה להיבחר. וייתכן שאחרי שנה בכנסת יתברר לנו שהיא פרלמנטרית מצוינת, ומביאה לידי ביטוי את הכישורים המשפטיים שהיא רכשה בעשור האחרון כעורכת דין ויכולה לייצג דברים מאוד מאוד יפים. בחורה כזאת לא יכלה להיבחר בוועדה מסדרת".

מצד שני ועדה מסדרת לא היתה משבצת במקום גבוה את איבתיסאם מראענה שעכשיו כל הקמפיין של מפלגת העבודה נשאב לדיון על האמירות שלה.

"תראה, הוועדה המסדרת ודאי שלא היתה משבצת את איבתיסאם מראענה. היא באה משום מקום אל תוך מפלגת העבודה, היא הצליחה לעבור כי מרב מיכאלי הכניסה אותה לתוך רשימה מומלצת וזה מה שעזר לה במידת מה. אני לא יודע מי היא, אני לא מכיר אותה. אני חושב שחבל שהיא נבחרה כי התועלת קטנה מן הנזק בכך שהיא נבחרה, למרות שהיא חוזרת בה ולא הייתי פוסל אותה. אבל היא לא הביאה כבוד לשם הזה של מפלגת העבודה עם ביטויי העבר שלה".

מה ההסבר שלך למצב הנוכחי של המפלגה?

"היא הלכה ודעכה בעיקר בגלל שלא צמח בתוכה מנהיג טבעי לראשות הממשלה. גם עמיר פרץ לא היה מנהיג טבעי כמו הדמות שרבין הביא בזמנו, ששמעון פרס סחב אותה כל השנים, או אהוד ברק שהצליח במשך תקופה לייצר תקווה לאומית גדולה. מצד שני הממסדיות וההזדקנות של המפלגה ושל הרעיונות שלה גרמו לכך שהיא פשוט הפכה לסרח עודף. היום מרב מיכאלי מנסה לייצר תקווה חדשה, רעננות מחשבתית עם צוות אחר שלא גדל דווקא בסניפים ויותר מבטא את החברה".

היא מצליחה להביא רוח חדשה אבל זו די רוח של פרינג', לא משהו מיינסטרימי עם פוטנציאל להנהגה לאומית.

"אם היא תצליח להביא את ה-7-6 מנדטים שכיום מסתמן שיכול להיות שיהיו - עצם החייאת המפלגה והריענון של מוסדותיה ורעיונותיה, ושמירת היותה מרכז-שמאל ולא שמאל-שמאל, יכולה להצמיח אותה מחדש. בתנאי שיבוא מישהו שבאופן טבעי יצליח לסחוף כמנהיג".

מירום (שני מימין) בכנסת, ב-1997. "הייתי מהפיליבסטריסטים המוכשרים ביותר בכנסת"צילום: אבי אוחיון / לעמ

תראה מה זה, אתה היית חלק מהשמינייה והיום הצפי לכל הסיעה זה פחות משמונה.

"זה נכון. תראה, השמינייה זאת היתה תופעה מרנינה ומיוחדת. שמונה אנשים צעירים יחסית חברו יחד כדי להשפיע על המפלגה ועל הכנסת. בניגוד לעמדת מנהיגי המפלגה באותה עת, הובלנו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי של חיים רמון כשאנחנו נותנים לו תמיכה מבפנים כשמוטחות בנו בליסטראות מנגד. עשינו דברים מאוד יפים כגוף צעיר ומשפיע באותה עת. האכזבה הגדולה שלי היא שלא הצלחנו לייצר מתוכנו את ההנהגה של מפלגת העבודה".

התוכנית היתה להיות הדור הבא של ההנהגה.

"חד משמעי".

מי היה אמור להיות ראש הממשלה שלכם - רמון או בורג?

"תראה, קשה לי להגיד לך כי לא הצהרנו על זה. רמון היה ראש החבורה. אברום בורג היה אחד הראשים ומשפיען גדול וגם יוסי ביילין לא היה קוטל קנים. בנוסף אליהם היו נסים זווילי ואני, נואף מסאלחה ויעל דיין שהיו פחות מה שנקרא מיועדים להנהגת המדינה".

בסוף מי שהגיע הכי רחוק זה אחד מאלה שלא יועדו לזה.

"עמיר פרץ גם היה חלק מהחבורה שלנו, מאוד אהבנו אותו אבל הוא לא היה באותה עת המיועד להיות המנהיג".

אבא אבן, ב-1956. "שאלתי את עצמי, 'אתה רציני מה שקרה כאן? אתה בפנים והוא בחוץ?'"צילום: AP

תמכת בכניסה שלו לממשלת האחדות הנוכחית?

"לא. אני התנגדתי לכך וביטאתי את זה גם בתקשורת, וזה יצר משבר בין-אישי משמעותי מאוד בין עמיר לביני, כי בכל השנים שמרנו על חברות אישית מאוד טובה ועמוקה. היא נשמרת גם היום, אבל האירוע הזה של הכניסה לממשלה גרם למשבר בין שנינו שהתגברנו עליו רק אחרי כמה שיחות קשות".

יש איזה רגע שזכור לך במיוחד מהכהונה שלך?

"הייתי מהפיליבסטריסטים המוכשרים ביותר בכנסת".

מיקי איתן היה מספר אחת.

"מיקי איתן היה המוכשר ביותר אבל אני לא נפלתי ממנו".

מה היה השיא שלך?

"הייתי שם איזה 5-4 שעות רצוף על הדוכן. באחד מלילות הפיליבסטר, לקחתי את כל רשימת עובדי הכנסת וקראתי את שמותיהם. אמרתי שאני מבקש להצדיע להם בהזדמנות החגיגית הזאת, ולטעת אותם בתוך דברי ימי הכנסת כמצבת זיכרון למסירות, ההקרבה והחשיבות שלהם - וקראתי את השמות של כולם. למחרת הסתובבתי בכנסת כמו טווס. עשו לי כבוד בכל מקום שזזתי בו. סדרנים, אנשי המזנון, הספריה, פתחו דלתות וקיבלתי מחמאות וכל מה שאתה יכול לתאר".

מה קרה שעזבת את הקיבוץ?

"ברגע מסוים של חיי הגעתי למסקנה שהקיבוץ הנוכחי הוא לא הקיבוץ של פעם. ראיתי שאנשים כמוני, שהם בולטים ביכולות שלהם, שהגיעו לעמדות ציבוריות ובעיקר בעלי שכר גבוה יחסית, הם מושא לקנאה. זה לא מתקבל בטבעיות כמו שחשבתי שזה צריך להתקבל, וברגע מסוים הרגשנו אשתי ואני שאנחנו יכולים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים בעולם בלי הצורך להשתייך לקיבוץ. אני לא מצטער על זה אפילו רגע אחד ויחד עם זה אני לא מפסיק להתגעגע".

איפה אתה גר היום?

"בזכרון יעקב, אותו מקום שמראענה אמרה שצריך להחריב אותו", מירום אומר וצוחק. "כי היא גרה פה בשכנות לנו בפורדיס, וכנראה בגלל מה שעבר עליה בזמנו כשהיתה בחורה צעירה, היא דיברה במונחים שצריך להחריב את זכרון יעקב. אז אני גר במקום המשגשג, ההיפך מחרב".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ