שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל

מאז מלחמת לבנון השנייה קיבל העורף הישראלי מעמד שונה בתכלית בעיני מערכת הביטחון. 4,200 הרקטות שנחתו בשטח ישראל ב-34 ימי לחימה הפילו סופית את האסימון. מאז, כפי שכל הצדדים לסכסוך מבינים היטב, ברור שכל מערכה, גדולה או קטנה, תהיה מלווה בירי משמעותי של טילים ורקטות לעורף המדינה.

מעמדו של אלוף פיקוד העורף, המופקד העיקרי על הטיפול בהגנת העורף, השתנה בהתאם. זאת עדיין משרה שטמון בה סיכון מקצועי גדול (אלוף הפיקוד במלחמת לבנון, יצחק גרשון, נאלץ לפרוש בעקבותיה), אבל מרכזיותה כבר אינה מוטלת בספק. תהילה רבה, לעומת זאת, אינה כרוכה בה. בעורף לא מחלקים צל"שים. בעוד אלופים אחרים משרטטים בדמיונם תמרוני עומק מכריעים בשטח האויב, אלוף העורף צריך לשקוע בפרטי הפרטים של אספקת חלב לתינוקות והסדרת מיטות בבתי חולים שדה במקרה של מלחמה. לכן שיחה עם אלוף הפיקוד הנוכחי, אייל אייזנברג, מזכירה במקצת את שם המחזה של חנוך לוין, "את ואני והמלחמה הבאה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ