האסירים המשוחררים לא רוצים להסתכל לאחור

קבלת הפנים לשני אסירים פלסטינים אינה העת לשאול אותם על הרצח שביצעו לפני 23 שנה. אבל מתברר שבסביבתם דווקא יש תחושת אי נוחות כשהקורבנות הם אזרחים

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמירה הס
עמירה הס

הגברים במשפחת סוואלחה, מהכפר עזמוט ממזרח לשכם, הגיעו למוקטעה ביום שלישי בסביבות 11 בלילה, כדי להקביל את פני שני בני הדודים: מוחמד וחוסני. הם ותשעת האסירים המשוחררים האחרים, תושבי הגדה המערבית, הגיעו רק כעבור כשעתיים לרחבה של לשכת הנשיאות של מחמוד עבאס. עיתונאים שהיו במקום התרשמו שהיו בה לא יותר מאלף בני אדם, ואילו סאהל, אחד מאחיו של חוסני, דווקא התרשם שלמרות השעה המאוחרת ”היו בה המון אנשים. אולי 500”. בדיווחים החיים של "קול פלסטין" דיבר הקריין על "אלפים" שמילאו את הרחבה. ההתרגשות בקולו נשמעה מאולצת והשתלבה בהגזמות האחרות שנשמעו מפי דוברים רשמיים וחצי רשמיים – שהכל רואים בשחרור ניצחון גדול לעבאס.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ