העימותים ביצהר: כבר לא עשבים שוטים, אלא בעיה חמורה
יעלון היה מודע לסיכון הפוליטי כשאישר את צווי ההריסה. השאלה היא אם ההתנגשות הלילית תביא לריסון מצד המתנחלים או שתצית עימות גדול יותר
מפקדי גדוד המילואים שחייליו הותקפו בידי המתנחלים ביצהר ואחד המאהלים שלהם נהרס כליל הופצצו היום בשאלות בידי עיתונאים. מדוע, נטען כלפיהם, לא יריתם במתפרעים? איך יכול להיות שאיפשרתם השפלה כזו לצה"ל?
אבל אנשי המילואים אינם הכתובת לטענות הללו. ראשית, טוב שלא ירו. נכון שמול התפרעות דומה בג'נין, סביר שהיתה נפתחת אש חיה (בוודאי בשלב הראשון של התקרית, שבו מאות מפגינים ביצהר חסמו את דרכם של שוטרי מג"ב ורבים יידו לעברם אבנים). אבל מי שמתלונן על הרג של אזרחים פלסטינים בנסיבות שבהן לא נשקפת בהכרח סכנת חיים לחיילים, אינו צריך לדרבן את הצבא להרוג אזרחים ישראלים בתקרית דומה. אילו ירו חיילים או שוטרים במתפרעים אתמול וגרמו לנפגעים, היה נוצר כאן סחרור פוליטי וציבורי שהיה משתק את המדינה לימים רבים. שנית, את הטענות צריך להפנות לדרג המדיני והצבאי הבכיר - לראש הממשלה, שר הביטחון ולשר לביטחון פנים, לרמטכ"ל - שמאפשרים לאורך שנים לאגף הקיצוני של המתנחלים להשתולל כמעט באין מפריע.