פיטר ביינרט

איני יודע אם חמאס אחראי לחטיפת שלושת הנערים, אבל דבר אחד אני יודע: כבר שנים שחמאס מנסה לחטוף מבחינה מוסרית את התנועה הלאומית הפלסטינית. הוא דורש מסטודנטיות ומעורכות דין לעטות חיג'אב, אוסר ספרים וסרטים "לא־איסלאמיים" והגיב באכזריות למחאות ציבוריות, במיוחד של נשים.

אז מדוע אינטלקטואלים רבים כל כך במערב מהססים לגנות את חמאס בפומבי? התחלתי לתהות על כך כששמתי לב ההיסוס הזה נחשף בפניי לראשונה אשתקד, כשראיתי ש–Electronic Intifada, האתר בעריכת הפעיל הפלסטיני עלי אבו־נימה היושב בשיקאגו, ביקר בחריפות רבה בהרבה את הדיכוי שהפעיל עבאס בגדה מאשר את הדיכוי של חמאס בעזה. תמיהתי העמיקה בשבוע שעבר במלבורן, שם ישבתי עם שני אינטלקטואלים פלסטינים רהוטים ובקיאים. כשדיברו על העקרונות שלדעתם צריכים לעמוד במרכז הסדר הסכסוך הישראלי־פלסטיני, מחויבותם לזכויות אדם היתה ברורה לחלוטין. על כן, נדהמתי כשהצעתי שהליברלים שבין הפלסטינים יגנו את חמאס בפומבי, כפי שיהודים ליברלים צריכים לגנות את שליטת ישראל בגדה המערבית, ואיש מהם לא הגיב. מששבתי לארה"ב, שוחחתי עם שני ידידים פלסטינים. שניהם הסכימו שאף שפלסטינים רבים מבטאים את תיעובם לחמאס, הם מסרבים לומר זאת בפומבי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ