פרשנות

הדו קרב בין ישראל לעזה הופך לתחרות בינלאומית

המפתח להפסקת האש לא טמון במספר הטילים, המנהרות או ההרוגים, אלא באיזון בין האינטרסים והכבוד של כל הצדדים - לרבות המדינות שמתנדבות לתווך

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
צבי בראל

מסעותיו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) למצרים, טורקיה, קטאר ובחריין; ביקורו הצפוי של ג'ון קרי בקהיר; ושיחות הטלפון בין איראן לג'יהאד האסלאמי - משרטטים את המפה הגיאולוגית של המו"מ להפסקת האש.

המפה הזו מורכבת ממספר שכבות. הראשונה היא הצורך ליישר קו בין חמאס לג'יהאד האסלאמי, שחלוקים ביניהם בשאלת מעמדה של מצרים כמתווכת. חמאס דוחה את התיווך המצרי, ואת ההצעה המצרית, שכן לדעתו היא אינה מספקת תשובה ל"מינימום ההכרחי" שדורשת התנועה. אין בה ערבויות לפתיחת המעברים או הבטחה לטפל בעניין האסירים ובהעברת הכספים עבור משכורות של כ–45 אלף פקידי הממשל העזתי, שאותם מימן חמאס עד כה. גם נעדרת ממנה התייחסות לאסירי חמאס שנעצרו בשנית אחרי ששוחררו בעסקת שליט. חמאס דורש, בנוסף, גם להתיר לדייגי הרצועה לדוג בטווח 12 קילומטרים מחוף עזה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ