פליטי הדרום נמלטים מהאש, ומתלבטים אם לחזור בתום הלחימה

בניסיון להעביר את חודשי הקיץ בשקט יחסי ולמצוא תעסוקה לילדיהן, נודדות משפחות צפונה, ועוסקות בעיקר בדילמת היום שאחרי. "יש קשר חזק לבית, אבל זו דילמה מוסרית שלנו בתור הורים", אמרה תושבת נחל עוז

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ניר חסון
ניר חסון

מאות המבוגרים והילדים שנאספו שלשום (רביעי) בערב על הדשא שליד בניין המועצה האזורית דרום השרון נראו כעוד קבוצת משפחות שמנסה למצוא פתרון לימי הקיץ. הילדים הועסקו בסדנאות יצירה, דוכני מזון ומשחקים, וההורים אכלו ופטפטו על הדשא. הרמקולים ניגנו את "דבש, הכל דבש". רק כשבלון התפוצץ יכול היה המבקר להבחין שמדובר בפליטי קיבוצי הדרום. הפיצוץ הקל גרר אחריו שנייה של שקט שבה כל הראשים הורמו כדי לוודא ששום דבר דרמטי לא קרה. "קודם גם עבר פה אמבולנס וראית איך כולם קופצים. היינו בבריכה והמציל קרא במגפון, ולכולם סמרו השערות, אנחנו בטראומה", אומרת רונית מידן, תושבת קיבוץ מפלסים. "דבש, הכל דבש. כל יום אני משקרת אותי מחדש", המשיך הרמקול.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ