פרשנות

נתניהו יתקשה לשכנע את הישראלים ש"ניצחנו"

הצלילה בשיעור התמיכה ברה"מ מעידה כי הציבור אינו ממהר לאמץ את המסר שניסה להנחיל לו. כעת, תחת אש מימין, הוא יזדקק לזמן כדי לשקם את תדמיתו

יוסי ורטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יוסי ורטר

את התשובות על השאלות כבדות המשקל, האסטרטגיות, נזכה לקבל בעתיד הרחוק: האם ישראל השיגה הרתעה וצרבה בתודעה? האם היא הכניעה את ארגוני הטרור? האם כתישת עזה, ההרג ההמוני של האזרחים, מאות אלפי הפליטים וחיסול בכירי חמאס, יגרום למחליפיהם בשדרת הפיקוד לחשוב פעמיים ושלוש לפני הסבב הבא, ע"ע חיזבאללה ב-2006?

בינתיים, מאחר שאנו חיים לנו מיום ליום, תמונת המצב שמכתיבה את הנרטיב הציבורי-פוליטי, היא עגומה, מעיקה וחומצתית: ב-50 ימי הלחימה שהסתיימו אמש ישראל לא יזמה, לא הובילה, ולא הכתיבה (למעט חיסול מפקדי חמאס, בהם אולי גם מוחמד דף). לרוב היא בעיקר נגררה והגיבה לצלילי חלילו של חמאס. נקודת היציאה האידיאלית היתה לאחר סיום הטיפול במנהרות. אלא שהצד השני לא שיתף פעולה, וישראל גילתה שאין לה אסטרטגיית המשך. תושבי הדרום נמלטו מבתיהם, נתב"ג אוים תדיר, תל אביב, סמל החוסן והעוצמה הישראלים, טווחה שוב ושוב, החופש הגדול נהרס, התיירות על הפנים, המשק מלקק את פצעיו ו-71 בני אדם, בהם עשרות חיילים צעירים וילד קטן, נהרגו. חמאס נותר על רגליו ומארגן חגיגות ניצחון מופרכות, בעודו נערך לשאת ולתת על דרישותיו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ