פרשנות || הפלסטינים ששותקים מזדהים 
עם הזעם והייאוש

בשיחות פרטיות גם התומכים בשימוש בנשק ובהרג ישראלים־יהודים מרגישים מבוכה נוכח תקיפה של אזרחים, ועוד בזמן התפילה

עמירה הס
עמירה הס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

בשבועות האחרונים קוראים נציגי הממשלה להחמרת הענישה הקולקטיבית בירושלים כדי להרתיע מפגעים. מסתבר שאיומים רשמיים ופומביים אלו כלל לא הרתיעו את עודאי ורסאן אבו ג'מל. גם חסימת הדרכים לשכונתם ג'בל מוכבר לא קלקלה את התוכנית שלהם.

הם תכננו את פעולת הרצח, על אף שידעו שבני משפחותיהם ייפגעו בדרך זו או אחרת: פשיטה אלימה על בתיהם, מעצרים, השפלה, אטימה או הרס הבתים. שני הדודנים ודאי ידעו שאם לא ייהרגו במקום - הם ייעצרו, אולי גם יעונו בחקירות ויישלחו למאסרי עולם. גם זה לא הרתיע אותם, כמו שלא הרתיע את רסאן אבו ג'מל להשאיר מאחוריו אלמנה וילדים יתומים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ