שנה לצוק איתן || מה מחזיק את 
חמאס בשלטון

בגדה כמו ברצועה הולכים תמיד על חבל דק בין שגרה לאסון, וההבדל הוא רק בעוצמות. בשני האזורים אסונות ותרומות מתחזקים משטרים כושלים, הן של חמאס והן של פתח

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמירה הס
עמירה הס

שנה לאחר שתנועת חמאס הבטיחה (שוב) לציבור שהמלחמה הסתיימה בניצחון ושבאותה דרך תשוחרר ירושלים, הרוב הגדול של תושבי רצועת עזה כבר מודה בקול שזו היתה תבוסה מרה. יותר משנה לאחר שחמאס הסכימה לממשלת פיוס לאומי בתקווה שכך היא תחולץ מהמטלות האזרחיות והכספיות של השליטה (אבל לא מהשליטה עצמה) – היא נאלצת להטיל על הציבור המרושש והמובטל מסי קנייה שלא קיימים בגדה המערבית, כדי לממן את הפעילות השוטפת של משרדיה ועובדיה. עכשיו היא גם דורשת מחברות שמשלמות את מסיהן ברמאללה —  לשלם גם לה. ופחות משנה לאחר שוועידת תורמות גדולה בקהיר הפיחה תקווה בציבור — שלפחות ההריסות החומריות ישוקמו וכך גם יתאושש שוק העבודה — ההריסות ונכי המלחמות והפצועים הרבים הם מראה שגרתי, שיעור האבטלה הוא הגבוה בעולם, 43%, האבטלה בקרב הצעירים היא בשיעור 60% וכמחצית מתושבי המובלעת הנצורה אומרים שהם רוצים להגר. את שיעור הסובלים מפוסט טראומה, או יותר נכון, מטראומה מתמשכת, קשה לכמת. ובכל זאת — חמאס ממשיכה לשלוט.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ