המוות כחלק מהמשוואה העזתית היומיומית

שנה אחרי המלחמה ברצועה, בשכונת זייתון מסיידים את הקירות בצבעים שמחים כדי לגרש את הדיכאון, ויש ילדים שעדיין מתעוררים מסיוטים על חיות טרף שמתנפלות עליהם

עמירה הס
עמירה הס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

נוואף הוא בין בני המזל בעזה שעובדים בארגון בינלאומי. בשבוע שעבר הוא קיבל היתר יציאה למזרח ירושלים לכמה ימים. נתקלנו זה בזה במקרה, ומיד שמתי לב לעיניו: הן דמו לעיניים של תושבי עזה אחרים שיצאו מהרצועה בשנה האחרונה, ושאתם נפגשתי. הביטוי "מבט כבוי" כאילו נוצר כדי לתאר את עיניהם. סאלמה, תושבת הרצועה, מאשרת בשיחת טלפון: כך עיני כולנו בעזה. חסן זיאדה, פסיכולוג העובד במרכז הקהילתי לבריאות הנפש בעזה, מכיר היטב את המבט הזה, ואומר: מעוצמת הכאב המתמשך, מעוצמת הפחד הנורא שנקרש ונטבע בנו, אנשים אינם מסוגלים לבכות. העיניים יבשות מדמעות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ