בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוות כחלק מהמשוואה העזתית היומיומית

שנה אחרי המלחמה ברצועה, בשכונת זייתון מסיידים את הקירות בצבעים שמחים כדי לגרש את הדיכאון, ויש ילדים שעדיין מתעוררים מסיוטים על חיות טרף שמתנפלות עליהם

39תגובות

נוואף הוא בין בני המזל בעזה שעובדים בארגון בינלאומי. בשבוע שעבר הוא קיבל היתר יציאה למזרח ירושלים לכמה ימים. נתקלנו זה בזה במקרה, ומיד שמתי לב לעיניו: הן דמו לעיניים של תושבי עזה אחרים שיצאו מהרצועה בשנה האחרונה, ושאתם נפגשתי. הביטוי "מבט כבוי" כאילו נוצר כדי לתאר את עיניהם. סאלמה, תושבת הרצועה, מאשרת בשיחת טלפון: כך עיני כולנו בעזה. חסן זיאדה, פסיכולוג העובד במרכז הקהילתי לבריאות הנפש בעזה, מכיר היטב את המבט הזה, ואומר: מעוצמת הכאב המתמשך, מעוצמת הפחד הנורא שנקרש ונטבע בנו, אנשים אינם מסוגלים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו