"השוטר צעק, 'איפה הסכין?'": עדויות מטילות ספק בכך שכל הפלסטינים ההרוגים בחברון היוו איום

עדי ראייה מהזירות מספרים על מקרים שבהם פלסטינים שלא היו חמושים ולא איימו על חיי חיילים נורו. עוד עולה מהעדויות כי לאחר הירי מתנחלים מצלמים את הנפגעים ולא מוגש לפצועים טיפול

עמירה הס
עמירה הס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

בחברון צמח ז'אנר חדש של בדיחות באחרונה. למשל: צה"ל הראה לתקשורת סכינים תוצרת גרמניה (שהיו כביכול בידי פלסטינים שנהרגו), אבל אצלנו יש רק תוצרת סין. או, "א': צה"ל שותל ראיות והראיה היא שחברון מוצפת בסחורה סינית, לא גרמנית. ואחת התשובות היא: כן, אבל מי שבאמת רוצה להרוג, צריך להשתמש בסכין גרמנית.

הומור הגרדומים הזה נולד מתוך הסטטיסטיקה הבאה: מבין 70 פלסטינים שנחשדו בביצוע פיגועי דקירה ודריסה או ביצעו אותם בגדה המערבית ובישראל, 43 נהרגו בידי כוחות הביטחון בין 3 באוקטובר ל-9 בנובמבר. 24 מביניהם תושבי מחוז חברון, בהם 18 תושבי העיר עצמה. תשעה מהם נהרגו ליד מחסומים צבאיים שמנתקים את לב חברון הפלסטינית משאר שכונותיה. מקור ביטחוני אמר ל"הארץ" שיש לפחות עוד עשרה מקרים שבהם נעצרו נושאי סכינים במחסומים בחברון באותה תקופה — ולא נהרגו ולכן לא ידועים לתקשורת. הפלסטינים אינם מאמינים לגרסה הישראלית הסטנדרטית כי בכל המקרים חיי חיילים היו בסכנה ולכן היה עליהם להרוג. בחלק מהמקרים הם מטילים ספק בכך שהפלסטינים בכלל ניסו לפגוע בחיילים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ