פרשנות

הסכם מצרים-סעודיה: תקדים חיובי לחילופי שטחים בהשתתפות ישראל

עסקת האיים טיראן וסנאפיר נראית כרעיון יצירתי הראוי לחיקוי, שיטרוף את קלפי המזרח התיכון ויחלק אותם מחדש לטובת כל השחקנים

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר אורן
אמיר אורן

- החזרה או החכרה, לא ממש משנה - היא עסקה טובה לישראל, בתקדים המסוים (אמנם לא ממש ראשון) שהיא יוצרת. רק מי שמביט לאחור יתייחס אליה בדאגה. במבט קדימה, היא צופנת אפשרויות חיוביות. מוטב להשתחרר מעריצותו, מהטיראניות, של העבר.

וכשמביטים לאחור, אפשר להרחיק עוד יותר מאשר לחמש מלחמות ישראל-מצרים, שלפי הספירה המשונה המקובלת כיום ("מלחמת לבנון השנייה", "האינתיפאדה השנייה") והמערבת מבצעים ומערכות בגדלים שונים, ניתן למספר חלקים מהן כ"מלחמת סיני הראשונה" (מבצע "חורב", צה"ל חודר לצפון סיני עד אל-עריש, 1948), "השנייה" ב-1956 (מבצע "קדש"), השלישית ב-1967, הרביעית (ההתשה, 1969-70) והחמישית (יום הכיפורים). אמנם נהוג לסווג רק את 1956 ו-1967 כמלחמות הקשורות בחופש השיט בים סוף, אבל למעשה גם שתי המלחמות הבאות שבעקבות ששת הימים התחוללו על רקע הסירוב הישראלי לוותר על רצועה קרקעית בין אל-עריש לבין שארם א־שייח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ