פרשנות

דז'ה־וו ירושלמי: מראות האינתיפאדה השנייה חזרו, בכמה הבדלים

ככל הנראה אין מדובר בחוליית טרור מתוחכמת, אלא בהתארגנות מקומית. בתום רגיעה של שלושה שבועות, הפיגוע מצביע על כך שהגחלים עדיין לוחשות ומתיחות סביב הר הבית עלולה לשפוך שמן למדורה

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
ניר חסון
ניר חסון

אוטובוסים שרופים בצד הדרך וסביבם חובשים, שוטרים וכבאים, על רקע קול סירנות, כך נראית התגשמות הסיוט הירושלמי האולטימטיבי. 15 שנה חלפו מאז התקופה שבה מראות כאלו נראו על בסיס שבועי. ותיקי הכבאים ואנשי מד"א עמדו אתמול (שני) סביב האוטובוסים ונזכרו במראות הקשים מאז וחיפשו הבדלים בין אז להיום.

עם כל הדמיון, חשוב לשים לב להבדלים. אחד מסימני הזיהוי המובהקים של פיגועי האוטובוסים הגדולים בתחילת שנות ה–2000 היה הגג הקרוע שנתלש מעוצמת הפיצוץ, וחלקי האוטובוס שהתעופפו למרחקים גדולים. אתמול הזירה נראתה אחרת — זכוכיות אמנם הועפו למרחק של כ–15 מטרים, פה ושם גם כמה חלקי פלסטיק, אבל שלד האוטובוס נותר שלם, רק בחלקו האחורי ניכרו סמנים של פיצוץ. זו גם הסיבה שבשעה הראשונה לאחר האירוע היתה ההנחה של המשטרה ומכבי האש שלא מדובר בפיגוע אלא בכשל טכני כלשהו. רק לאחר שהמומחים בדקו את השרידים מקרוב והתברר שבקרב הפצועים יש גם כאלו הסובלים מפציעות הדף ולא רק מכוויות, התגבשה ההנחה בקרב החוקרים שהיה זה מטען לא גדול שהתפוצץ בחלקו האחורי של האוטובוס.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ