פרשנות

הפלסטינים נוהרים: איך קרה שצה"ל התעלם כל כך הרבה זמן מסכנת המנהרות?

ההתעלמות מהסכנה התת־קרקעית, שהיה מי שהתריע מפניה כבר ב-2003, משקפת נטייה ישראלית להתבשם מהצלחות במקום להתכונן לבאות. התוצאה נראתה שוב השבוע, בגבול עזה

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר אורן
אמיר אורן

מנהרת הכותל, שבנימין נתניהו פתח בספטמבר 1996 ברהב קטלני ("סלע קיומנו"), לא היתה המנהרה הראשונה בתולדות מדינת ישראל. בנובמבר 1953 תיעד שר החוץ משה שרת רעיון של מנכ"ל משרד האוצר, שעמד להתמנות לנגיד המייסד של בנק ישראל, דוד הורוביץ: להציע למצרים לחפור ליד אילת מנהרה "לחידוש הרציפות עם ירדן". כיבוש הנגב וההגעה לים סוף ניתקו את הרצף היבשתי של העולם הערבי, למגינת לבם של הבריטים; המשולש שקודקודו באילת הפריע להם. המנהרה היתה אמורה לרבע את המשולש מלמטה. משפטן יהודי־אמריקאי שנפגש עם שרת דיווח כי התוכנית נודעה לו בשיחה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון "אגב הבעת הסכמה לתוכנית". כך שמע שרת לראשונה שהרעיון מקובל על בן גוריון, אבל המשפטן מוושינגטון העריך, בצדק, כי "ויתור פעוט זה אינו עשוי להרשים את מצרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ