פרשנות |

נתניהו ויוזמת השלום הערבית: אין הרבה חדש תחת השמש

דבריו של רה"מ אתמול הם מיחזור יצירתי של דברים דומים שאמר בעבר, ויחסו ליוזמת השלום נותר כמו יחסו לחיים עצמם: לקבל ולהרוויח הוא אוהב, לתת ולשלם הוא אוהב פחות. מלים בלא מעשים לא יספיקו לא-סיסי ולעולם הערבי

ברק רביד - צרובה
ברק רביד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברק רביד - צרובה
ברק רביד

ביולי 2009 הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבלת הפנים החגיגית לרגל יום העצמאות ה-57 של מצרים בבית השגריר בהרצליה פיתוח. היו אלה ימים של לחץ אמריקאי ובינלאומי גובר על ישראל לקדם את פתרון שתי המדינות ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו, שכמה שבועות קודם לכן נשא את נאום בר-אילן בו הסכים לראשונה לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים, פנה באירוע לעולם הערבי. דבריו היו כלליים, רפים ולא מחייבים, אך עדיין כללו התייחסות חיובית ראשונה מצדו ליוזמת השלום הערבית משנת 2002. אותה יוזמה קובעת כי אם ישראל תחתום על הסכם שלום עם הפלסטינים שיתבסס על הקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שבירתה מזרח ירושלים - ינרמלו כל מדינות ערב את היחסים עם ישראל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ