פרשנות

נתניהו היה הראשון לזהות, והאחרון לקחת אחריות

התגובה לירי מעזה שירתה היטב את צרכי ליברמן ■ רה"מ ממשיך להתגאות באבחנותיו, הפעם הצורך ביותר מערכות יירוט. מדוע אין די? זו כבר לא אחריותו ■ ואיך מצ"ח עשויה לסייע לאלאור אזריה?

עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים39
עמוס הראל

"אם ראשי החמאס לא יפעלו לעצור את הירי, הם צריכים לחטוף מכה קשה ולשלם מחיר כבד. מה שראינו עד עכשיו הוא רק קדימון. זה יהפוך לגרוע יותר אם הם לא יתעשתו. צריך להציב להם רף של אפס סובלנות מצדנו כלפי טרור מעזה".

הדברים התקיפים הללו לא נאמרו השבוע, בעקבות ירי הרקטה לשדרות, אלא באפריל 2006, פחות משנה לאחר ההתנתקות מרצועת עזה. הדובר, בראיון ל"הארץ", היה ראש אגף המבצעים במטכ"ל באותה עת, האלוף גדי איזנקוט. עשר שנים ושלושה מבצעים צבאיים גדולים מאוחר יותר נדמה שהמציאות ברצועת עזה לא השתנתה מאוד. ישראל עדיין רואה בחמאס אחראי לירי מהרצועה. הארגון, מאז סיום המערכה האחרונה לפני שנתיים, אכן נמנע לרוב משיגור רקטות בעצמו. אבל טפטוף הרקטות מתחדש מדי פעם, ביוזמת פלגים פלסטיניים קטנים יותר וישראל עדיין מתמרנת בין רטוריקה פומבית נוקשה לתגובה צבאית מוגבלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ