פרשנות פרשנות

לא המפגינים קבעו את קלות גזר הדין של אלאור אזריה

שופטי בית הדין הצבאי עשו את הדבר הטבעי: הם הלכו במסלול בטוח ועשיר, שקובע כי כיבוש צבאי יהודי הוא הסדר והחוק, ואילו המאבק נגדו הוא פשע

עמירה הס
עמירה הס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

שופטיו של אלאור אזריה עשו את הדבר הטבעי. הם לא יכלו לחרוג מרוח המפקדים במערכת המשפט הצבאית והאזרחית, שקבעה מזמן שחיי הפלסטיני זולים, ושחירותו של הפלסטיני ניטלת בקלות ובזחיחות. הנה שלוש דוגמאות:

א. מה צריך לעשות פלסטיני כדי ששופט צבאי ידון אותו לשנה וחצי מאסר? לידות אבנים בלי לפגוע באדם או לידות אבנים עם קלע דוד ובלי לפגוע. ביולי 2015 החמירה הכנסת את הענישה על מיידי אבנים. כך ניתן אור ירוק לבית המשפט הצבאי להחמיר אף הוא את הענישה על יידוי אבנים. ביוני 2016 קיבל המשנה לנשיא בית המשפט לערעורים, אל"מ צבי לקח, את ערעורי התביעה הצבאית על עונשם של שני מיידי אבנים פלסטינים בדרום הגדה, "במיוחד לאור תיקוני החקיקה החדשים". הוא המיר את ששת חודשי המאסר שהוטלו עליהם ב-12 חודשים. קנס בסך 2,000 שקלים שהוטל על אחד מהם — נותר בעינו. וכך כתב השופט: "אם מתחם הענישה ההולם ליידוי אבן ללא אמצעי כקלע הוא 6 עד 18 חודשי מאסר בפועל, אזי השימוש בקלע מצריך שינוי של המתחם. לדעתי, המתחם הראוי למי שעשה שימוש בקלע הוא 12 עד 30 חודשי מאסר בפועל... יש להוסיף גם רכיב הולם של מאסר מותנה". פסק הדין קבע רצפת ענישה שהתביעה והשופטים אינם יכולים לרדת ממנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ