פרשנות |

בנגב, כמו בשטחים, בכוחות הביטחון סוגרים שורות כדי להגן על לוחמים שטעו

פרשת אום אל־חיראן ממחישה את כל הרעות החולות הטמונות במפגש בין המשטרה לאזרחים ערבים. נראה שהאירוע חושף את קצה הקרחון של תופעה נרחבת יותר, המאפיינת חלק מהתקריות בשטחים

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמוס הראל
עמוס הראל

אחד המפקדים הבכירים של צה"ל בשטחים בימי האינתיפאדות נהג לומר שהוא מקפיד להגיע בעצמו לכל זירת תקרית שבה נהרג אזרח פלסטיני בנסיבות מחשידות, בתוך שעתיים־שלוש לכל היותר מרגע שהתרחש האירוע. אם איחרתי, הסביר, אני יודע שיהיה מי שינצל את פרק הזמן הזה לתאם עדויות, להעלים ממצאים מרשיעים מהזירה ולחפות על מעשי מפקדים או פקודים. בלא התרשמות מיידית ממה שאירע בזירה עצמה, תחקיר מהימן הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ