כך הפעילה ישראל את סניף אמנסטי בשנות ה-70

על פי מסמכים רשמיים, ישראל מימנה את הארגון בעשור השלישי להקמתה. בתמורה, יו"ר הארגון דיווח בקביעות למשרד החוץ וקיבל הנחיות כיצד להדוף טענות על עינויים ויחס רע לפלסטינים

אורי בלאו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי בלאו

באפריל 1970 עלה לדוכן הנואמים בכנסת שר המשטרה אז שלמה הלל. הוא עדכן את הכנסת במגעים שניהלה הממשלה עם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" שהתלונן על היחס לפלסטינים הכלואים בישראל ועל עינויים. השורה התחתונה היתה: "אין אנחנו יכולים עוד לתת אמון ברצונו הטוב ובהגינותו של ארגון אמנסטי".

השר לא דיווח לח"כים על המאמץ שהשקיעה הממשלה כדי להשפיע על אמנסטי מבפנים. ממסמכים שאסף מכון "עקבות" לחקר הסכסוך הישראלי־הפלסטיני, שנחשפים כאן לראשונה, מתברר כי כמה מהאנשים שעמדו בראש אמנסטי ישראל מסוף שנות ה–60 ועד אמצע שנות ה–70 דיווחו באופן שוטף למשרד החוץ, התייעצו עם אנשיו וקיבלו מהם הנחיות. יתרה מכך — סניף אמנסטי הישראלי התקיים אז בזכות מימון ממשלתי שהועבר דרך משרד החוץ: טיסות לחו"ל, הוצאות, דמי רישום ותשלום לארגון העולמי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ