פרשנות

מסירת המידע המסווג לרוסיה: ידיה של ישראל כבולות

זו ישראל שסמוכה על שולחנה של ארה"ב, ולא להיפך - ולכן יש מעט מאוד דברים שהיא יכולה לעשות בעניין. מרגע שהפרשה התפוצצה, לשני הצדדים יש אינטרס להפיץ מידע מוטעה

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טראמפ בבית הלבן, אתמול
ידו של הנשיא מאוגרפת
טראמפ בבית הלבן, אתמולצילום: YURI GRIPAS/רויטרס
עמוס הראל
עמוס הראל

פרשת המידע המודיעיני המסווג מישראל שהעביר טראמפ לרוסים תזכה בוודאי להתייחסות לקראת ביקורו של הנשיא האמריקאי בארץ בשבוע הבא. ישראל צפויה לבקש הבהרות מארה"ב באשר לטיב המידע שהועבר ומידת הפירוט שנחשפה בפני שר החוץ הרוסי לברוב. כלפי חוץ, ירושלים העדיפה אתמול לשחרר הצהרות מרגיעות של שר הביטחון והשגריר בוושינגטון בדבר עוצמת היחסים הביטחוניים.

ממה שפורסם עד כה בתקשורת האמריקאית, המידע הישראלי עסק בהתרעה באשר לשימוש אפשרי של ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) במחשבים ניידים כדי לפוצץ מטוסים. הסיכון הזה כבר נידון במארס השנה ובגללו הטילו האמריקאים מגבלות בטיחות נוספות על נוסעים בטיסות מכמה מדינות ערב.

לא נשמע סביר גם שרוסיה, השותפה למאבק במדינה האיסלאמית (אם כי לא בהיקף שהיא מציגה זאת, או בעוצמה שטראמפ היה רוצה), תעביר מידע העוסק בדאעש לארגון עצמו.

טראמפ אינו המנהיג הראשון, ואפילו לא הנשיא האמריקאי הראשון, העושה שימוש מופרז במודיעין שאמור היה להיות מסווג. מה שיוצא דופן בפרשה הזו הוא הזמן הקצר שחלף בין הפטפוט של הנשיא להדלפת הפרטים על מעידתו לשני העיתונים האמריקאים. זה מעיד, שוב, שבקהילת המודיעין האמריקאית ישנם די אנשים שמתעבים את טראמפ וחוששים מההשלכות של המשך כהונתו כדי להסתכן בהדלפת המחדל לתקשורת. זו נראית גם סיבה מרכזית לדאגה הישראלית: לא רק סיכון המקורות, גם ההבנה שסודות המודיעין הישראלי — ובעצם, ביטחון העולם כולו — נמצאים בידיה של אישיות בלתי אחראית ובלתי צפויה.

יש, עם זאת, מעט מאוד דברים שישראל יכולה לעשות בעניין. זו ישראל שסמוכה על שולחנה של ארה"ב ולא להיפך. לא סביר שנתניהו יחליט לנזוף בנשיא האורח ולהפסיק את הסיוע הביטחוני לארה"ב בגלל הפרשה. לכל היותר, ישראל יכולה להחליט לנקוט מעט יותר זהירות בהעברת מידע מודיעיני גולמי לשותפים האמריקאים. אפשר להניח שכך ממילא נוהגות כבר זרועות המודיעין בארה"ב, מתוך הבנת אופיו של המפקד העליון.

מבוכה אחרת נוגעת דווקא ליחסי ישראל עם הצלע השלישית במשולש, רוסיה. מאז ספטמבר 2015, כשרוסיה פרסה את שתי טייסות מטוסי הקרב שלה בסוריה במטרה להציל את משטר אסד, עשתה ישראל ככל יכולתה כדי להימנע מהסלמה עם הרוסים. נתניהו הפך כמעט לנוסע המתמיד בקו תל אביב־מוסקבה, הביא עמו לפגישות את הרמטכ"ל ואת ראש אגף המודיעין ומיסד מנגנון מוצלח למניעת חיכוכים בין חילות האוויר של שתי המדינות.

אין זה אומר שישראל משתפת את רוסיה, הפטרונית של אסד ושותפתן של איראן וחיזבאללה במלחמה בסוריה, בכל המודיעין שברשותה. סביר שישראל היתה מעדיפה להחליט בעצמה מה יעבור לרוסים ומה לא, במקום להיות בת ערובה של בעיות הקשב והריכוז של טראמפ.

ועם זאת, צריך להניח שחלק מהדיווחים על הפרשה ביומיים האחרונים הם תוצאה של דיס־אינפורמציה מכוונת, או סתם השערות מלומדות של אנשים שצפו ביותר מדי פרקים של "הומלנד". מרגע שהפרשה התפוצצה, גם לאמריקאים וגם לישראלים יש אינטרס להפיץ מידע מוטעה, במטרה לצמצם את הנזק האמיתי לעבודה המודיעינית ולהפחית את הפגיעה בדימויו של טראמפ.

על סמך הפרסומים בתקשורת הזרה בשנתיים האחרונות, נראה שישראל הצליחה להשיג כיסוי מודיעיני מרשים של תוכניות הפיגועים המתגבשות בעיר א־רקה בסוריה, בירת החליפות האיסלאמית שהכריז הארגון. יש להניח שבזכות זאת הועברו בכמה מקרים התרעות למדינות אירופיות בדבר פיגועים מתוכננים. אבל מכאן ועד לקביעה שהמקור שנמצא עכשיו בסכנה הוא בהכרח סוכן ישראלי בשר ודם, הדרך עוד ארוכה. ישנן שפע דרכים שונות ומשונות לאסוף מודיעין.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ