פרשנות

חקירת מצ"ח על הירי במפגינים בעזה היא הזדמנות לבחון מחדש את הוראות הפתיחה באש

המבחן המכריע של הוראות הפתיחה באש אינו מה כתוב בהן, אלא האופן שבו החיילים והמפקדים בצה"ל מבינים אותן. אלה מושפעים מהאווירה הציבורית הכוללת, ובכלל זה מדבריהם של אנשי ציבור

מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים22
מרדכי קרמניצר
מרדכי קרמניצר

החלטת הפצ"ר להורות על חקירת מצ"ח בשניים מהמקרים שבהם נורו למוות פלסטינים בגבול רצועת עזה, בשל חשד להפרת הוראות פתיחה באש, היא הזדמנות לבדוק מחדש לאלתר את ההוראות עצמן; ולא פחות חשוב מכך — כיצד הן מובנות על ידי מפקדי וחיילי צה"ל.

רלבנטיים לעניין זה הם גלגוליו של . ב–1986 גובש נוהל חניבעל שבעל־פה לפקודה כתובה, שמשמעותה היתה שיש למנוע חטיפת חייל חי גם במחיר פגיעה בו. שאלת החוקיות של הנוהל הזה עלתה לדיון כמה פעמים, אך דומה שללא הועיל. רק ב–2013 (27 שנים אחרי שגובשה הפקודה) אישר היועץ המשפטי לממשלה תיקון לפקודה, והנה התברר ב"צוק איתן" כי במערכת היררכית כמו צה"ל יש פקודה מטכ"לית, ומתחתיה יש פקודה של פיקוד דרום ושל פיקוד רצועת עזה, ואלה אינן תואמות אותה ואינן תואמות האחת לרעותה, וכי ההבנה של חיילים ומפקדים שונה משלושת נוסחי הפקודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ