פרשנות

סבבי האלימות המוגבלים בעזה מתרבים והדרך לתגובה ישראלית חריפה מתקצרת

נתניהו יתקשה להשלים פוליטית עם מציאות של שיגורי רקטות קבועים, גם אם אפשר למצוא היגיון רב ברתיעתו מפני מבצע כולל ■ הביקור בעומאן הוא הישג מדיני לא מבוטל והזדמנות לערוץ תקשורת עקיף, גם להעברת מסרים לאיראנים וגם בזירה הפלסטינית

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמוס הראל
עמוס הראל

ירי הרקטות המסיבי מרצועת עזה בסוף השבוע התרחש בניגוד להערכות המוקדמות של המודיעין הישראלי. גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, שאינו תולה תקוות בהסדרה עם חמאס וסבור כי מלחמה קרובה ברצועה היא בלתי נמנעת, צפה באמצע השבוע - על סמך הערכות המודיעין - כי הפגנות יום שישי לאורך הגדר יעברו באופן שקט יותר.

בפועל, קרה ההיפך. חמישה פלסטינים נהרגו מאש צה"ל ובשעות הערב החל הג'יהאד האיסלאמי לשגר רקטות לנגב. עד שעות הבוקר נורו יותר מ-30 רקטות, כיפת ברזל יירטה בהצלחה את אותן רקטות שמהן נשקף סיכון וההמשך התנהל באופן המוכר מהסבבים הקודמים: חיל האוויר תקף עשרות מטרות (של חמאס ואחר כך גם של הג'יהאד) ברצועה ומצרים מיהרה להודיע על הפסקת אש.

תגובות