"הבתים רועדים, אנחנו לא יוצאים ואין לנו חשמל. מתי לדעתך כל זה ייגמר?"

בין הפגזה לפיצוץ, תושבי רצועת עזה מרים, ראנדא, דליה ופאיז מייחלים להפוגה ומפחדים מהעתיד

עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמירה הס

מרים היא בת 50, ושלא כשתי חברותיי האחרות וחברי, שגם המונולוגים שלהם — בין הפגזה להפוגה לשינה חטופה — מובאים פה, היא נעדרה מהרצועה במשך כמה שנים, ולפיכך זו לה המלחמה הראשונה. "עם כל הפגזה אני מרגישה את כל עזה רועדת", סיפרה לי שלשום. "כאילו הכל מתהפך. מה שבתוך האדמה נבעט החוצה. כמו רעידת אדמה מתמשכת. הם מפגיזים, וקול הצרחות של הילדים בוקע מהדירות והבתים שמסביב". היא משחזרת את אחת התקיפות שראתה, של בניין הנאדי, "לא בפצצה אחת אלא שש. ראיתי גם את ההפצצה של אל־ג'ווהרה, אבל הוא לא קרס".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ