החיילים הבודדים שהותירו אחריהם שתי משפחות

יהונתן, שעלה מאוקראינה, חי שש שנים אצל משפחת גל בקיבוץ להב, עד שנפל בלבנון ■ יעקב מסרביה אומץ על ידי משפחת קליין מקיבוץ גבע, ונהרג בעזה ■ המשפחות המאמצות מהקיבוצים אמנם אינן מוגדרות שכולות, אך גם הן חיות עם האובדן

ורד קליין עם תמונתו של יעקב מרוויצה, אתמול
ורד קליין עם תמונתו של יעקב מרוויצה, אתמולצילום: גיל אליהו
נעה שפיגל
נעה שפיגל
נעה שפיגל
נעה שפיגל

יהונתן וולסיוק נולד וגדל באוקראינה, עד שבגיל 16 החליט לעלות לבדו לארץ. כמו אלפי חיילים בודדים, הוא אומץ על ידי משפחה בקיבוץ. שש שנים הוא חי עם משפחת גל מקיבוץ להב, כבן בית לכל דבר, עד שבחודש יולי 2006, בשיאה של מלחמת לבנון השנייה, הוא נהרג בקרב במארון א־ראס. הוריו הביולוגיים החליטו כי עדיף שייקבר בקיבוץ, במקום בו בילה את שנותיו האחרונות. "הם ידעו שהוא אהב אותנו ואת המקום, וגם ידעו שבאוקראינה מחללים קברים", מספרת דלית גל, אם המשפחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ