הפצע של לוחמי דובדבן לא דימם, וגם אינו מגליד

איש מבין 15 חיילי דובדבן שנפלו מאז קום היחידה לא נהרג מאש אויב. אך רבים מהלוחמים, שבמשך שנות שירותם עטו על עצמם זהות אחרת, סובלים עדיין מההשלכות הנפשיות של תקופתם בצבא ואינם מצליחים לצאת מהפוסט טראומה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בריאן והקצין מהיחידה
בריאן והקצין מהיחידהצילום: אבישג שאר-ישוב

ב-26 באוגוסט 2000, בשעה 21:00 בערב, יצאו בזה אחר זה צוותים של יחידת דובדבן משער ההתנחלות שבי שומרון. היעד היה בית בכפר עסירה א־שמאלייה, על שיפולי הר עיבל, בסמוך לשכם. לפי המידע שהיה ברשותם, שהה בו מחמוד אבו הנוד, מי שנחשב באותה התקופה, בימים שלפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, לאחד מבכירי זרוע צבאית של חמאס, ומי שאחראי למותם של עשרות ישראלים. הכל עבד על פי התוכנית עד שאחד מצוותי הצלפים זיהה "חמושים" על גג הבית והחל לירות. רק בדיעבד התברר כי בשל תנאי השטח נפלה טעות בזיהוי. מי שספגו את האש לא היו בתוך הבית. הם גם לא היו פלסטינים. הם היו חבריהם ליחידה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ