הפצע של לוחמי דובדבן לא דימם, וגם אינו מגליד - מדיני ביטחוני - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפצע של לוחמי דובדבן לא דימם, וגם אינו מגליד

לכתבה
בריאן והקצין מהיחידה, אתמולאבישג שאר-ישוב

איש מבין 15 חיילי דובדבן שנפלו מאז קום היחידה לא נהרג מאש אויב. אך רבים מהלוחמים, שבמשך שנות שירותם עטו על עצמם זהות אחרת, סובלים עדיין מההשלכות הנפשיות של תקופתם בצבא ואינם מצליחים לצאת מהפוסט טראומה

52תגובות

ב-26 באוגוסט 2000, בשעה 21:00 בערב, יצאו בזה אחר זה צוותים של יחידת דובדבן משער ההתנחלות שבי שומרון. היעד היה בית בכפר עסירה א־שמאלייה, על שיפולי הר עיבל, בסמוך לשכם. לפי המידע שהיה ברשותם, שהה בו מחמוד אבו הנוד, מי שנחשב באותה התקופה, בימים שלפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, לאחד מבכירי זרוע צבאית של חמאס, ומי שאחראי למותם של עשרות ישראלים. הכל עבד על פי התוכנית עד שאחד מצוותי הצלפים זיהה "חמושים" על גג הבית והחל לירות. רק בדיעבד התברר כי בשל תנאי השטח נפלה טעות בזיהוי. מי שספגו את האש לא היו בתוך הבית. הם גם לא היו פלסטינים. הם היו חבריהם ליחידה. שלושה נהרגו במקום: סמ"ר ניב יעקבי, סמ"ר רועי...

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיכום כותרות הבוקר אצלכם במייל מדי יום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות