בין המזבלה למשחטת הרכב: מה מחכה לבדואים מחאן אל־אחמר

השטח שיועד לאנשי הג'האלין שפונו מכפריהם נהפך לשכונת מצוקה - קהילות הרועים נאלצו לוותר על עדריהן, האבטלה מרקיעה שחקים ומעמדן של הנשים בנסיגה

עמירה הס
עמירה הס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נשים משבט הג'האלין, בשבוע שעבר
נשים משבט הג'האלין, בשבוע שעברצילום: תומר אפלבאום
עמירה הס
עמירה הס

חאמדה סלאיילה, בת 28, דיברה בהתלהבות ובשטף על ועדת הנשים שהקימה לפני כשנתיים, ושמקום מושבה הקבוע הוא קונטיינר גדול, שבו כמה רהיטים ישנים, מטבחון צנוע ומאוורר, ישן גם הוא, שמפזר קצת את החום. 

סלאיילה למדה עבודה סוציאלית, והיא מיישמת את הידע והתובנות שלה בשכונת הג'האלין ליד מזבלת אבו דיס. זהו המתחם שאליו גירשה ישראל מסוף שנות ה–90 כ–150 משפחות מכעשר קהילות בדואיות,  בהן משפחתה שלה. היא זוכרת עד היום את הדחפורים שהרסו את מאהלם, הציפייה של הילדים ל"גירוש" שעוד לא הבינו מהו, את החיילים והשוטרים שהעלו בכוח על אוטובוסים את המבוגרים, שסירבו להתפנות. 

תגובות