עדיין מתגעגעים לצד השני של הגדר: אנשי צד"ל מציינים 20 שנים של ישראליות

המבוגרים שבהם מתגעגעים ללבנון, הצעירים זוכרים את קשיי הקליטה בארץ והילדים מרגישים ישראלים לכל דבר. 20 שנה אחרי הנסיגה, אנשי צד"ל שהגיעו לארץ מספרים על החיים החדשים שלהם בישראל, אך גם על הכעס שנותר בהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דרגה וג'ורג' ג'יליאן עם ילדיהם בחצר ביתם במטולה. באופק נראה הכפר שבו גדל ג'ורג' בלבנון
דרגה וג'ורג' ג'יליאן עם ילדיהם בחצר ביתם במטולה. באופק נראה הכפר שבו גדל ג'ורג' בלבנוןצילום: רמי שלוש
נעה שפיגל
נעה שפיגל

בדירה הקטנה של יוסף ומרלן פארס יש סממן אחד מרכזי: דגל לבנון גדול שתלוי בסלון, מעל הטלוויזיה, ועליו שרשרת תפילה, עם צלב בקצה. "הדגל הזה לא יורד מכאן", מצביע עליו יוסף. מחזיק מפתחות, גם הוא עם דגל לבנון, השתלשל מהדלת. היתה יכולה להיות זו דירה לבנונית טיפוסית - אלמלא דגל ישראל שהתנופף בכניסה ביום העצמאות, והעובדה שדירת העמידר הקטנה ממוקמת ביישוב שלומי בגליל המערבי. "אני לא יכולה להגיד שאני לא לבנונית", אומרת מרלן, "אבל אני לבנונית־ישראלית, ואני אוהבת את הארץ הזו ואת האנשים שלה". הילדים שלה, היא מוסיפה, "הם לא בדיוק כמונו. הם ישראלים מאה אחוז".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ