גם 20 שנה לאחר היציאה מלבנון, אלה שהיו שם מתקשים למצוא אזור ביטחון

המבצעים שהוגדרו חסרי תועלת, חוסר האמון במשימה, התעקשות בכירי הצבא להישאר במקום, הבטחת הבחירות של אהוד ברק — ומימושה. אחרי שני עשורים, הפצע מהמלחמה שאיש לא דרש לנצח בה עדיין פתוח

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיילי צה"ל יוצאים מלבנון במאי 2000. המפקדים בדרום לבנון היו אחר כך מפקדי צה"ל באינתיפאדה השנייה. מיעוטם עוד במדים
חיילי צה"ל יוצאים מלבנון במאי 2000. המפקדים בדרום לבנון היו אחר כך מפקדי צה"ל באינתיפאדה השנייה. מיעוטם עוד במדיםצילום: ירון קמינסקי
עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל
עמוס הראל

בשער "הארץ" הופיעה אתמול (שני) תמונת בני משפחתו של דוד גרנית ליד קברו בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, מקדימים את הביקור השנתי בהתאם להנחיות הממשלה בימי הקורונה. סגן גרנית, בן ההתנחלות עפרה, נהרג בהיתקלות עם אנשי חיזבאללה בדרום לבנון בפברואר 1999. זו היתה אחת התקריות הידועות והקשות של התקופה שקדמה לנסיגת צה"ל מאזור הביטחון. נהרגו בה שלושה קצינים, בהם מפקד סיירת הצנחנים, רב־סרן איתן בלחסן. שבוע מאוחר יותר נהרג תת־אלוף ארז גרשטיין, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). מותו של גרשטיין בפיצוץ מטען חבלה, עם שני חיילים וכתב קול ישראל אילן רועה, האיץ את יציאת צה"ל מלבנון שהושלמה שנה ושלושה חודשים אחר כך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ