בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נמשכת מלחמת הגרסאות סביב מות הפלסטינית ג'וואהר אבו רחמה

עדי ראייה סיפרו ל"הארץ" כי אבו רחמה לא לקחה חלק בהפגנה בבלעין, אך שהתה בסמוך ונפגעה מגז מדמיע

תגובות

בדיון הנרגש המתנהל בימים האחרונים בכלי התקשורת בדבר נסיבות מותה של תושבת הכפר בלעין, ג'וואהר אבו רחמה, חסר בעיקר מרכיב אחד: עובדות מוכחות ומבוססות. זה לא הפריע במיוחד לרשות הפלסטינית למהר ולהגדיר את אבו רחמה כקורבן של פשע מלחמה ישראלי. וזה גם לא הפריע לכלי תקשורת ישראליים לקבוע בפסקנות שאבו רחמה מתה בכלל מסרטן הדם וכי הפרשה היא מזימה פלסטינית חדשה, במטרה להפוך את מות חולת הסרטן הפלסטינית למהדורה חדשה של פרשת הרג הילד מוחמד א-דורא, הפעם סביב המאבק על גדר ההפרדה.

בפועל, קיים כרגע מסמך משמעותי אחד בסיפור הזה: סיכום הטיפול הרפואי באבו רחמה, שעותק ממנו מסרו בני משפחתה ל"הארץ" ופורסם כאן אתמול. מעבר לכך, רב הנסתר על הנגלה. לא ברור מאיזו מחלה בדיוק סבלה האשה (המשפחה מספרת על דלקת באוזן) וקיימות גרסאות שונות באשר למצב בריאותה בימים שלפני התקרית ובדבר התגלגלות ההפגנה, שבה לדברי הפלסטינים נפגעה כתוצאה משאיפת גז מדמיע.

מעניין שנציגי צה"ל, בשיחות לא רשמיות, היו שלשום הרבה יותר זהירים מהעיתונאים. הם רק העלו אפשרות שלקתה בסרטן דם, בעוד שכלי תקשורת שונים הציגו זאת כהסבר המכריע למותה. גם כעת, כעבור חמישה ימים, אין שום הוכחה שאבו רחמה סבלה מסרטן.

על פי עדויות של תושבי הכפר ומפגינים, אבו רחמה נפגעה מהגז. אולם, סביר להניח שלא היתה זו סיבת המוות היחידה. אבו רחמה סבלה מבעיה בריאותית, שגרמה לכאבי ראש ולסחרחורות, אך במסמכים הרפואיים זו אינה מתוארת כסיבת המוות. ייתכן שהיה כאן שילוב של סיבות. מעבר לכך, אם היה מדובר בגז קטלני כפי שנטען, אפשר היה לצפות לפגיעות קשות גם של האנשים סביבה.

בפועל, נערה שהיתה ליד אבו-רחמה העידה שהיא עצמה נפגעה באופן קל בלבד. טענה ישראלית אחרת, כאילו אבו רחמה לא היתה כלל במקום, נשמעת מפוקפקת, לנוכח עדויות רבות של עדי ראייה הטוענים כי היתה במרחק מה מהתהלוכה ועמדה בקרבת נערים שיידו אבנים.

מעבר לכך, ראוי להעיר עוד כמה דברים בפרשה:

לתושבי בלעין יש קייס. מערכת הביטחון משתהה זמן רב ביישום פסיקה של בג"ץ, בדבר שינוי תוואי הגדר על אדמות הכפר. בג"ץ פסק שהתוואי הקיים נקבע במקום שאין בו יתרון ביטחוני, במטרה לאפשר את הקמת השכונה המזרחית של העיר החרדית מודיעין עילית. המאבק הפלסטיני נגד הגדר רחב כמובן בהרבה, אבל בעניינה הספציפי של בלעין, גם בג"ץ קבע שהצדק עם התושבים ושהגדר צריכה לזוז מזרחה, כדי להחזיר להם חלק מאדמותיהם. משרד הביטחון אומר שהזזת הגדר תושלם במארס הקרוב, שלוש שנים וחצי אחרי פסיקת השופטים. האורך המלא של קטע הגדר שיש לפרק: 1,700 מטרים.

פיזור גז מדמיע אינו הפעלת כוח מופרז. הפלסטינים רואים במאבק בגדר ההפרדה סמל ל"אינתיפאדה עממית", בלתי אלימה. אבל מרגע שמושלכות אבנים בהפגנה ונעשים לעתים ניסיונות לחבל בגדר, השוטרים והחיילים צריכים לפעול להפסקת ההפגנה. נכון שגם בעבר היו הרוגים ופצועים בהפגנות הגדר, אך ככלל אפשר להבחין בגישה מרוסנת יותר של צה"ל כלפי ההפגנות בתקופה האחרונה. יתרה מזאת: הפעלת גז מדמיע היא נקיטת אמצעי סביר מול יידוי אבנים, בוודאי אמצעי מתון יותר מירי קליעי גומי מטווח קרוב. אם אכן מתה אבו רחמה כתוצאה משאיפת גז, זה מחייב בדיקה ואולי הסקת מסקנות, אבל קשה לכנות פיזור גז בשטח פתוח אמצעי לא סביר או בלתי אנושי.

הפלסטינים מחפשים סמל. אין ספק שהפלסטינים מבקשים למנף את התקרית לצרכיהם. יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), ששהה בברזיל, מיהר לגנות את צה"ל על הרג אבו רחמה וכמוהו עשו גם בכירים פלסטינים אחרים. ישראל תנסה לשכנע עכשיו שיד צה"ל לא היתה במעשה, אבל בזירה הבינלאומית זהו קרב כמעט אבוד. אבו רחמה היא כבר סמל ומעטים בלבד יסכימו להטות אוזן להסברים הישראליים. בוודאי שהצבא צריך לפעול לגילוי האמת, אבל הטענות הישראליות מהיומיים האחרונים, שבשלב זה נשענות בעיקר על הערכות והנחות, משיגות בינתיים תוצאה הפוכה: הן גרמו לדיפלומטים זרים המוצבים בישראל לחשוד שמדובר בניסיון טיוח של צה"ל.

משרד החוץ בעיצומים - ואין מי שידברר את גרסת ישראל למות אבו רחמה



ג'וואהר אבו רחמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו