בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקלטה נדירה של עדותו של נווט מטוס הקרב שהפציץ את ביתו של המבוקש סלאח שחאדה בעזה

"הרגשתי שהלב לחלוטין עם המשימה הזאת", סיפר לקהל שומעיו רב סרן ת', שהיה במטוס שהנחית פצצה במשקל טונה על בית המבוקש

תגובות

"מי יודע מה קרה ב-22 ביולי 2002"? כך פתח את דבריו רס"ן ת' (השם המלא שמור במערכת), נווט קרב בחיל האוויר. ב-19 בדצמבר 2010, השתתף ת' בדיון שנושאו "גבולות הציות", במסגרת הסדרה "צבא במדינה דמוקרטית" שמקיימת הישיבה החילונית במרכז "בינה" שבתל אביב, בשיתוף עם המכללה לפיקוד ומטה (פו"ם) של צה"ל. לפניו דיבר מפקד בצנחנים, שסיפר על התמודדותו עם סירוב בזמן ההתנתקות (שמותיהם הופיעו בהזמנה לדיון). התלווה אליהם איש צבא בכיר מהם, אדם מבוגר יותר שהתערב בשיחה מדי פעם. כ-50 בני נוער שלומדים בישיבה החילונית, כהכנה לקראת שירותם הצבאי, היו נוכחים. הם לא ידעו מה קרה באותו תאריך.

ב-22 ביולי 2002 הטיל מטוס ישראלי פצצה שמשקלה טונה על בית בעזה. בבית שהה סלאח שחאדה, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. ת', שהיה הנווט בצוות המפציץ, סיפר לנוכחים על הרגעים שלפני, על ההפצצה עצמה ועל הגילוי שנהרגו בה גם אזרחים. לידי "הארץ" הגיעה הקלטת דבריו של ת'. דבריו, בעריכה קלה ובדילוג על מלים שלא פוענחו בשל איכות ההקלטה, מובאים כאן. זהו פרסום פומבי ראשון של עדות אחד ממבצעי ההפצצה, שבה, לבד מיעדיה - שחאדה ועוזרו - נהרגו עוד 14 אזרחים, בהם שמונה ילדים.

האזינו לדברי הנווט

להפצצה קדמו כמה ימים של הכנות ואימונים בבסיס. "בלילה השלישי", סיפר ת', "(מושמעת) סירנה ואז... מאפשרים לנו להמריא. זה היה ב-11 בלילה. אנחנו ממריאים מחצור. מחצור לעזה זה שתי דקות טיסה. שתי דקות ממריאים ואומרים לנו ?לכו תחכו בים'. בים זה מערבה, רחוק בחושך, כדי לא לעשות לו רעש. אותו בן אדם (היעד) מריח מטוסים, שומע מטוסים ובורח. אנחנו מחכים, אני אומר לעצמי בלב: וואלה מגניב, עכשיו הוא לבד. זה אותו בן אדם לבד...

"מפקד הבסיס מת להגיד לנו מי זה. (הוא) עלה על סולם (המטוס) בלילה השני... ואמר לנו: ?רוצים לדעת מי זה'? (אמרנו לו) ?רד מהמטוס, עוף מפה, אנחנו לא רוצים לדעת'... כי אין לזה משמעות. אני לא ידעתי מי זה, וגם לא הבנתי מי זה".

ת' ממשיך: "אנחנו ממתינים עכשיו בים, 50 דקות. בקר הטיסה שלי אומר לי בקשר: ?רשאי לתקוף'. אמרתי מעולה... ראיתם בטח בסרטים, ככה זה נראה. יוצאים מזרחה, מערבה, דופקים, אז הבית יורד, נופל... אנחנו לא רואים שם שום דבר מסביב, מהגובה לא כל כך רואים. יש לי מסך טלוויזיה כזה שאני רואה את המטרה. אני פוגע, באמצעי ראיית לילה, נוחת ומחכה למפקד הבסיס. כשחזרתי (הוא) אומר לי ?אתה יודע מי זה'?".

 אחרי התקיפה: שוטרים פלסטינים מחלצים גופה מההריסות | תצלום: AFP

ת' שואל את הנוכחים: "מי מכיר את סלאח שחאדה?" הרוב לא יודע. ת' עונה: "סלאח שחאדה זה הרמטכ"ל של החמאס. ב-2002 יש את השייח' יאסין, הוא האיש הרוחני, ויש את סלאח שחאדה שהוא המפקד הצבאי. (מפקד הבסיס) אמר לי זה סלאח שחאדה, אמרתי לו יופי. אין לי מושג על מי ועל מה אתה מדבר. פגענו טוב, ?אלפא' זה נקרא בשפת חיל האוויר, וזהו, הלכנו לישון. למחרת, בעצם אותו יום, אומרים שנהרגו בתקיפה הזאת - סלאח, גם אשתו, גם הבת שלו, גם הבן שלו וגם עוד... זה הנושא. ואני יריתי..."

  

"כמה ימים אחרי זה", מספר ת', "הגיעו שלושה חבר'ה לטייסת. שלושה מילואימניקים. הם אמרו 'מה עשיתם?', שהם שמעו מהתקשורת. 'הלכתם, הרגתם, רצחתם, טה-טה-טה', (כך) אמרו. אוקיי, הבנו. מפקד הטייסת כינס את כולם ודיברנו. הטייסת דיברה, אולי שיחת המוסר הראשונה או השנייה שאני מכיר, בטייסת בטוח, בשאר הדברים (האירועים, הנושאים) אני לא יודע. אני חושב שכן (מתקיימות שיחות אחרי אירועים אחרים). יש כל הזמן כאלה. (בשיחה) הראשונה שדיברנו... הצגנו את האירוע מההתחלה ועד הסוף וסיפרנו... (הרי) אמרו לי: רשאי לפגוע. אם הייתי יודע (ש)יש 14 איש יחד אתו... מה הייתי צריך לעשות?

מישהו מהקהל: "עושה את העבודה".

ת': מה אני?

מישהו מהקהל: "עושה את העבודה הכי טובה, כן. כי יכול להיות שבשלב הזה אתה כבר, מצד אחד בטח מלא אדרנלין, אתה כבר על המטוס בטח... שניות לפני שאתה תוקף. אם עכשיו אתה מהסס יש סיכוי שאתה תעלה את הקריז, תהרוג עוד אנשים".

ת': "לא בטוח שהייתי תוקף ככה... דיברתם על פקודה חוקית ובלתי חוקית ותיכף נדבר על זה. אם הייתי יודע מודיעין שלא היה מחובר אליי בכוונה, זה לא התפקיד שלי, אני לא יודע, אין לי את תמונת המודיעין הגדולה שיש למישהו אחר. אם הייתי יודע שיש תמונה מודיעינית שמתחברת לדברים שהם אסורים לי, לא הייתי תוקף. אסור היה לי לתקוף".

מישהו מהקהל: "אם היית יודע שהיו 14 אז לא היית תוקף?"

ת': "אם הייתי יודע בזמן שהייתי באוויר? ברגע שאני ממריא, אני הופך להיות מכונת מלחמה. עד שאני יודע, עד הקו הזה שאני יודע שאני עושה משהו לא טוב. משהו לא טוב זה להרוג סתם אנשים".

מישהו מהקהל: "המודיעין ידע".

ת': "עזוב את המודיעין, אני לא מתחקר אותו. יכול להיות שהוא ידע, יכול להיות שלא".

מישהו מהקהל: "זה סוג של העלמת מידע".

ת': "זה לא העלמת מידע. יש פה הפרדה מאוד ברורה... אני רוצה רק שתסתכל על נקודת המבט שלי בתור טייס. לא ידעתי... ידעתי שיש מישהו, ידעתי שאני כבר הרבה זמן עובד על הדבר הזה, ועכשיו אני תוקף בצורה הכי מקצועית שיש".

 בית שחאדה בעזה אחרי התקיפה | תצלום: AFP

לא היתה לי בחירה

הבכיר: "כדי שתבין את מערכת השיקולים של הצד השני - הוא באוויר. לא מערבים אותו במערכת השיקולים. יש מנהל מבצע שמקבל החלטות. מנהל המבצע יודע את הפרטים, ואם הוא לא יודע אותם - אז זו טעות. גם יכול להיות, אגב, שהוא ידע את הפרטים וזאת היתה החלטה שהוא קיבל במודע - שייהרגו חפים מפשע כי המטרה הצדיקה את זה".

מישהו מהקהל: "אבל אז זה לא מבחירה".

בכיר: "הטייס באוויר לא יודע (מה נלקח) במערכת השיקולים, ואם נותנים לו אישור לבצע ירי אז הוא מבצע ירי".

כמה מהקהל: "אבל אין לו את הבחירה".

בכיר: "אין לו בחירה. לא היתה לו בחירה, נכון".

ת': "אין לי בחירה. כל הבחירה שלי היתה לפני זה, מראש, על הקרקע... בתזמון, בבחירת הפצצה, בספירת המרעומים... כמה הפצצה תעשה נזק וכו'. אבל באוויר אין לך (בחירה). יש לך את השיקולים המקצועיים שלך, אבל אתה לא יכול להרשות לעצמך שיקולים מעבר. אני מכיר אירוע אחד. לדעתי בשלום הגליל, בצור, שבו היתה פקודה בלתי חוקית בעליל, שאותה טייס לא ביצע.

"(אחרי שהתברר מספר ההרוגים) היתה שיחת מוסר בטייסת, שיחה מוסרית. לי בתור טייס אין את אפשרות הבחירה: בסוריה אני תוקף, בלבנון אני תוקף ובעזה לא. אני לא יכול לעשות את הדבר הזה. בשטחים לא, ובאיראן כן - סתם כדוגמה. אני, בכל משימה שייתנו לי, צריך להסתכל במראה. זה נכון לכל אחד, ב... באוויר, בים. תסתכלו במראה תגידו, אני מסוגל לבצע את הדבר הזה? אם אותו בן אדם שבא ואמר... היה חושב לפני - אם הוא מסוגל לעשות את המשימה ומה בדיוק קרה שמה, הוא היה מסדר לעצמו את גבול הציות למשימות כאלו ואחרות. אין לי את זכות הבחירה בזמן אמיתי לבחור ?רגע, מפקד טייסת, אל תאייש אותי לתקיפה בשטחים כי לא בא לי, לא נראה לי'. אם אני מסרב לתקיפה בשטחים, אני לא יכול לתקוף לא בסוריה ולא בלבנון ולא בשום מקום אחר.

"את כל הבקרה והביקורת והתכנון המוקדם, אני אעשה מראש. בתכנון אני אוכל להתערב, זה משהו שתיכף אנחנו נדבר עליו. איך הרגשתי? הרגשתי שהלב לחלוטין עם המשימה הזאת. כי לאור הנסיבות האלה, הרמה המקצועית שלי או התוצאה הסופית שאני ביצעתי, היא הייתה בול מה שציפו ממני והיא היתה טובה מאוד. יש את המעגלים הרחבים, לצערי הרב, שנהרגו עוד אזרחים והרבה יחסית. זה אירוע הדגל, בינתיים, כשמדברים על... סיכולים ממוקדים וגם על... עקרון המידתיות. מסתכלים טוב מאוד האם המשימה העומדת לפני, הביצוע שלו עומד לפני הפגיעה באנשים שהם אזרחים.

"אפילו אחרי עופרת יצוקה, האירוע הזה, מעסיק עד היום ברמה העקרונית מוסרית במדינת ישראל. פה מתבטא כל נושא ה'כמה אני יכול להשפיע על המשימה'. מה זה לציית? זה נשמע מאוד ברור, לציית, אנחנו על מדים וכו'... גם מערכת צבאית במדינה דמוקרטית, גם אצלנו בצה"ל, אנחנו יכולים לערער במקומות מסוימים על המשימה ועל הפקודה, להרהר ולערער מבחינת בקרת המשימה וכו', כל עוד המשימה חוקית. בואו נישאר בגבולות המשימה (ה)חוקית... איפה עושים את זה? בעיקר בשלב המקדים בתכנון, עושים את זה תמיד, אבל בשלב המוקדם שבו אנחנו צריכים לחשוב ולא רצים לתוך האש יחד עם החברים שלך. אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו עושים את הבקרה הנכונה כדי לצמצם כמה שיותר את, למשל, הפגיעה באזרחים".

אין מלחמות סטריליות

מישהו מהקהל: "היחידה המודיעינית צריכה לתת לך גם את המידע המודיעיני הזה, ?הוא בארוחת ערב עם המשפחה שלו'. אז יש מצב שלא היית מבצע את ההחלטה? יש מצב שהיית אומר ?טוב, בסדר, הוא בארוחת ערב'?"

ת': "את ההחלטות לא עושים שם בעין הסערה בתוך מטוס אלא עושים על שולחן רגוע וכו'. האנשים שהפעילו אותנו, שנתנו לנו את הפקודה, הם האנשים, וזה ברמה הכי גבוהה של מדינת ישראל. הם האנשים שיודעים האם כדאי לתקוף, מה עקרון המידתיות וכו', באותו זמן. הדעה שלי התבטאה בשלב הזה. ברגע שסגרתי את החופה והפכתי להיות טייס קרב שמבצע את המשימה, עכשיו אני הולך לבצע את המשימה וזה אחרי כל שלב הדיבורים, ההרהורים".

הבכיר משלים: "לכן... מה שקרה, ברגע שהוא עלה לאוויר, זה לא עליו, צריך לבצע את המשימה הכי מקצועית. אם היתה תקלה, מהלך של אי הצלחה בפגיעה במטרה הוא היה נושא באחריות. אבל לקבל את ההחלטה זה לא היה אחריות שלו".

קולות מהקהל: "מה זה משנה של מי האחריות?"

בכיר: "צריך להבין פה רגע את התמונה. כמות הנפגעים הבלתי מעורבים, מה שאנחנו מכנים חפים מפשע, בפעולות צה"ל בעשר השנים האחרונות (קטנה) בעש.. במאות אחוזים, מהנפגעים (מידי הכוחות האמריקאיים) בעיראק או במקומות אחרים בגלובוס. במאות אחוזים, הבדלים של אלפי אנשים. (שיעור) הבלתי מעורבים בפגיעה על ידי צה"ל (הוא מאוד נמוך).

"אין מלחמות סטריליות. זה קורה, אנחנו צריכים לפעול ככל שניתן וצה"ל עושה כדי לצמצם את זה. צריך להבין שכל אירוע כזה, ואני מדבר גם על תקיפות הרבה-הרבה של אנשים הרבה פחות בכירים ולא רק על ידי מטוסים מאוישים, מאושרות בדרג של ראש ממשלה בישראל. להבדיל ממקומות (צבאות) אחרים בעולם שבהם מפקד צבאי מקבל גזרה, הוא מאוד רוצה את ההצלחה, הוא יכול לבצע כמעט כל מה שהוא רוצה. זה לא מגיע לרמות משוגעות כאלה. תקלות קורות, טעויות קורות ואנחנו משתדלים לצמצם אותן במידת האפשר".



תמונה של משפחה שגרה בסמוך לשחאדה, 3 מילדיה נהרגו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו