בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמו של סמל נדב רוטנברג שנהרג בעזה: אני רוצה שידעו את הנסיבות ההזויות של מות בני

כך אמרה אמו של סמל נדב רוטנברג שנהרג מירי כוחות צה"ל ברצועת עזה. חבריו סיפרו על חייל מורעל וספורטאי מצטיין

תגובות

עשרות מבקרים הגיעו היום (שבת) לנחם את בני משפחתו של סמל נדב רוטנברג, לוחם בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, שנהרג אמש מירי כוחותינו. יהודית, אמו של נדב סיפרה כי "אני רוצה שכולם ידעו את הנסיבות ההזויות שבהן נפל הבן שלי. אני רוצה שכולם ידעו מי הוא היה". היא הוסיפה בכעס ש"לא ייתכן הסיפור הזה של ירי על כוחותינו - בכל תקרית חיילים נהרגים מאש שלנו. אנחנו הורגים את החיילים של עצמנו, איזה יופי. זה לא ייתכן שכל מרגמה תביא להרג של חיילים שלנו".

היא הוסיפה ואמרה: "הילד שלי כבר איננו, מה יש לי לעשות? אני לא אתלה אנשים בראש חוצות, אני רק מקווה שלא יהיו יותר פגזים תועים על חיילים".

את השעות שלפני ארוחת השבת העבירו בני המשפחה בגלישה באתרי החדשות. הדיווחים על כך שיש ארבעה פצועים בתקרית ברצועת עזה, שפונו לבתי החולים, הרגיעו את בני המשפחה. "יום שישי היה יום הנישואין שלי ושל בעלי, דרור, והתכוננו לצאת. התחלנו להסתכל באינטרנט והתקשרנו לנדב, אבל הטלפון שלו לא היה זמין", סיפרה יהודית. "ואז דפקו בדלת, וראינו צווארון צבאי מבעד לחלון. אני לא יודעת איך הבנו, אבל ישר היה לנו חשד שזה מאש כוחותינו".

אתמול בשעת לילה מאוחרת הגיע לבית המשפחה במושב רמות השבים, מח"ט הצנחנים, אל"ם אהרון חליווה, כדי לתאר את מהלך האירועים שהוביל למותו של נדב ולפציעתם של קצין ושלושה חיילים נוספים. "לפי ההסבר שנתנו לנו, שני פגזים שירו כוחותינו סטו ממסלולם ונפלו קרוב לכוח. פרמדיק שהגיע תוך כמה דקות אמר שלא היה מה לעשות. נדב ספג את הכל", מספרת יהודית רוטנברג. "אני מקווה שהוא לא סבל, שהוא לא הבין שהוא הולך למות".

חבריו של נדב סיפרו על חייל "מורעל" שתמיד רצה להיות בקו האש וספורטאי מצטיין. במהלך האימון שערך גדוד הצנחנים של נדב לפני הירידה לתעסוקה המבצעית ברצועה, הוא שבר את רגלו, ועל כן נשאר חודשיים וחצי בבית. אל הקו בעזה הוא חזר עם הוראה מרופאיו להיות בתפקיד מנהלי. עם זאת, לדברי האם, "הוא לא הראה את המכתב, וכעסתי עליו מאוד". היא הוסיפה כי "נדב היה יכול לא להיות שם. הוא רצה מאוד להילחם, אבל למות הוא לא רצה. הוא אהב את החיים".

יהודית רוטנברג סיפרה עוד כי "בשבוע שעבר התעוררתי מחלום בעתה, שנדב צלצל ואמר: 'אמא, התקשרתי רק כדי לומר להתראות', וטרק את הטלפון. זו דאגה של אמא, ששלחה את הילד שלה למקום הכי מסוכן שיכול להיות. היתה לי הרגשה מאוד רעה כשהוא חזר לעזה, ידעתי שנדב יהיה הראשון לרוץ לקרב".



נדב רוטנברג. ''ידעתי שהוא יהיה הראשון לרוץ לקרב''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו