בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אהוד ברק פורש מהעבודה | הרך הזקן נולד לקול צעקות הצלמים הדוחפים

תגובות

12:30

אני מגיע לכנסת ומחפש את חדר סיעת העבודה. הדיווח הוא על מסיבת עיתונאים של בוז'י הרצוג בחדר הסיעה שבקומה הראשונה. אני לא יודע שבכנסת הקומה הראשונה נמצאת למטה, ולכן עולה קומה במקום לרדת. אני שואל שתי מנהלניות "איפה מפלגת העבודה". הן מחייכות. אחרי שניית מבוכה, אני מבהיר שהשאלה "איפה מפלגת העבודה" לא מטפורית, פשוט איבדתי את הדרך. הן אומרות שמבחינה פילוסופית באמת לא ברור איפה המפלגה, ומסבירות לי איך להגיע למעלית.

לאחר חיפושים רבים, אני מגיע למתחם של אהוד ברק בטעות ושואל אם כאן מפלגת העבודה. המקום מלא מאבטחים כועסים שנראים בעלי יד קלה על ההדק וכל מיני טיפוסים לא נעימים שמסמנים לי ברטינה לרדת עוד קומה. התחושה היא של אקסים שנפרדו ולא רוצים לפגוש זה את זה או לשמוע זה את זה. אני לובש סוודר צבעוני ואולי קצת חשוד, אז המאבטח מסתכל לראות שאני ממשיך משם במדרגות ונרגע רק לאחר שאני נעלם במסדרונות הרחבים.

במסיבת העיתונאים של ברק, היום. תצלום: אמיל סלמן

חדר סיעת העבודה עמוס עיתונאים רבים והאווירה אופטימית. יהונתן ליס, כתב הכנסת של "הארץ", מספר לי שזו מסיבת העיתונאים הרביעית שלו היום. כל המושבים בחדר תפוסים. תמונתו הנוגה של יצחק רבין עומדת בחזית, עצומת מימדים, ובצד העתקים זולים של אמנות ישראלית. בוז'י לא נמצא, אולי הוא שוקד על נאום הפרישה מהממשלה או סתם יוצר דרמה. אני במקומו גם הייתי מושך זמן כדי לזכות להערכה. העיתונאים רוחשים. אני מדבר עם מפיקה מוויינט שלקחה אותי לפני חודש טרמפ מאירוע עם הרמטכ"ל בבקו"מ. בטעות, אני נשען אחורה על הקיר ומכבה את כל האורות בחדר. כולם עצבניים עלי. "מאסטרו, יש לך חיוך יפה, אבל זוז משם", צועק עלי צלם מערוץ 1 כשאני משיב את האור (אני יושב על כסא ומועך תיק של עיתונאית אחרת). "אולי עדיף להישאר בחושך במסיבת העיתונאים הזו", מנבאת מישהי.

שעתיים לפני זה אני יושב לארוחת בוקר בכרם התימנים של תל אביב במסעדה של שמשון, "שביל החלב". אחד האירועים הפוליטיים שהכי השפיעו עלי קשור לשמשון הזה. בבחירות של מפלגת העבודה, אולי הקודמות, הגיעו לשוק הבכירים של המפלגה, וביניהם בוז'י הרצוג וברוורמן. זה היה יום שישי קיצי, וכל מעט השולחנות היו מלאים. הם הגיעו ורצו להסתחבק עם העם, לבושים בחולצות טי, מלווים צוותי טלוויזיה. אנשים הציעו לפנות את השולחנות לשרים לעתיד שרצו לשבת כדי להתראיין, אבל שמשון סירב. הוא אמר שאצלו הכי חשובה הקליינטורה הקבועה. וילנאי והרצוג ישבו על מדרגה של אחד הבתים והתראיינו משם, כשמעליהם האזרחים וצלחות הפול והסלט שלהם.

אני מבשר לשמשון שאהוד ברק עוזב את מפלגת העבודה, זה זוכה להפתעה בבית הקפה. "ברק הוא נשל הנחש", מפרש שמשון. "כל פעם מוריד שכבה". לא נראה ששמשון היה שמח לראות אצלו את ברק. לא נראה שמישהו היה שמח לראות אצלו את אהוד ברק. על כל פנים, אני נאלץ להמשיך ולשתות מהר את הקפה, כדי לנסוע לירושלים. עוד סיבה להתעצבן על ברק, אולי האדם השנוא ביותר בפוליטיקה הישראלית. כמה מעט יושר צריך כדי לכנות מפלגה שנועדה להיספג לתוך קדימה או הליכוד ולהיטמע, כשם של אולם חתונות, "עצמאות". אולי, מי יודע, ההעלמות של ברק תגרום לתחיית המפלגה המסכנה הזו.

בחדר הסיעה, כולם מחכים שבוז'י יבוא. צלם מציע שכל הכתבים ייצאו מהחדר כמחאה על האיחור של השר, אבל הוא נשאר במקום. משעמום, אני גולש לטוויטר, אחמד טיבי מציע לקרוא למפלגה של ברק, "מפלגת אקירוב". הרבה בדיחות על פיצולים ונטישות.

בוז'י נכנס לבסוף במראה רהוט. מבחינת הלוק, הוא בליגה אירופית והעניבה שלו נראית מעולה. הוא בהחלט יכול להיות שר אוצר כריזמטי באחת ממדינות בנלוקס, במיוחד לוקסמבורג. ההתחלה של הנאום שלו צולעת. הוא הגדיר את מפלגת העבודה "המפלגה שייסדה את המדינה והקימה את מדינת ישראל". אבל בהמשך הוא ממהר לתקוף את ברק, מכנה אותו חטוטרת ואת הפרישה "מעשה נלוז". הודיע על התפטרותו מהממשלה. הנאום שלו אינטלגנטי, אבל בהמשך, החמיא לעצמו על כך שברק פרש בגללו, ואז החמיא לתפקודו כשר הרווחה.

בוז'י הרצוג. לוק בליגה אירופית. תצלום: אמיל סלמן

בניגוד לנאום הרהוט וההתקפי שבו דיבר על דרך חדשה ולעניבה האדומה הבוהקת, עיניו קטנות ועייפות. הצלם של ערוץ 1, שקודם צעק עלי, מציע לשאול "אתה יודע על מה אתה מדבר בכלל?". לבסוף הרצוג מקפל את דף הנאום ביד רועדת. שואלים אותו על ארבעה הח"כים החברתיים ששוקלים לפתוח עוד מפלגה, ושארגנו מסיבת עיתונאים קודם, והוא קורא להם להישאר ואומר שמבין עד כמה סבלו. הוא מספר שהציעו לו לפרוש עם ברק.

אם בתחילת הנאום, היה נראה שרבין מאחורה נוגה ורציני, נראה כאילו פניו של רבין מגחכות. אנשי הרדיו לא נוהגים כבוד ומדברים תוך כדי שהרצוג עונה, והוא נאלץ להגביה את קולו, שהופך לפלצטי מעט. לסיום, הרצוג מדבר על מפלגת עבודה שתדאג לקורת גג ופנסיה בכבוד. הוא אומר ומגמגם, אם היה עד כה בעל שפה חלקה ונראה שולט בחומר, לא נראה אומר את המלים האלה "פנסיה" ו"קורת גג" באמונה אמיתית.

אני הולך למסדרון לשלוח את הטקסט. "יום אללה יסתור" אומר לי כתב ידיעות יובל קרני, שאני מכיר מעבודתנו המשותפת במקומון בבאר שבע בשנות התשעים, "כולם מתפטרים היום". באחת וחצי הישיבה של פואד באותו מקום. כדאי לחכות.

13:30

מסיבת העיתונאים של פואד עליה בישרתי, התגלתה בכלל כמסיבת העיתונאים של אבישי ברוורמן. העסק הופך לצפוף הרבה יותר. בחדר סיעת העבודה כחמישים עיתונאים. לא רק עיתונאי הכנסת הוותיקים, הרבה עיתונאים כמוני הגיעו מתל אביב. אני מקווה שבניגוד אלי, הם הספיקו ללגום את הקפה של הבוקר. בן כספית מנסה להידחק, ודורך לי על הרגל, עושה כאילו הוא לא מכיר אותי. רביב דרוקר עומד לידי במכנסי טריינינג ואני דורך לו על הרגל בטעות.

זו לא ממש עיתונות, מדובר בתככים לשמם. בחוץ חולף חבר הכנסת מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי, מסתכל על הבלגן בחדר של העבודה. תמיד הוא היה זה שעשה רעש עם כל מיני כינוסים נגד עובדים זרים וערבים. ועכשיו, לזמן מה, הכוכב הוא מפלגת העבודה, שמתפצלת לשתיים ואולי לשלוש. כרגע, חברי הכנסת של המפלגה מעניינים מישהו, עוד מעט ידהו ויעלמו, יהפכו לערכים בחידוני טריוויה ולערכים אקראיים בוויקיפדיה. אבל הם לא יודעים את זה כרגע.

"בשביל להודיע את מה שהוא מודיע הוא עושה לנו צעצועים פה?", שואל אחד העיתונאים או הצלמים. "אל תסתיר לי את התמונה של רבין" צועק מישהו אחר. זו בדיחה: אי אפשר להסתיר את התמונה העצומה הזו.

"בכל משבר יש גם הזדמנות", פותח ברוורמן. גם ברוורמן בעניבה אדומה. כתב ג'ינג'י מתקרב אליו עם רשמקול וגוחן לצד לברוורמן. כמו בוז'י הרצוג שלקח על עצמו את העזיבה של ברק, גם ברוורמן מספר שגם הוא גירש את ברק בכך שדרש תהליך שלום או עזיבה והדיון אמור להיות גם מחר.

האווירה עולצת ולחוצה כאחד. פניו של ברוורמן חמורות. נראה שהוא באמת מאמין למה שהוא אומר. הוא מדבר נגד "מלחמת כל בכל במפלגה", ואומר שהוא יפנה לזקן השבט להנהיג את המפלגה. העיתונאים שואלים "שמעון פרס" והוא אומר "בנימין בן אליעזר".

אבישי ברוורמן. פונה לזקן השבט. תצלום: אמיל סלמן

סך הכול, ברוורמן והרצוג היו צריכים להיות שמחים, הם באמת איבדו את הצרות של עצמם, התחושה היא כמו אחרי הפיכה שהצליחה לפתע, מוקדם מדי, איש לא יודע מה עושים עכשיו. ברוורמן מפסיק לקרוא מהדף, ודורשים שיגיד את עיקרי הנאום באנגלית. אבל הוא כבר קם, אז הוא ממשיך. ברוורמן הרבה פחות כריזמטי ושרמנטי מהרצוג, שנראה יותר אוהב את עבודתו. העיתונאים מדברים על כך שבקרוב יהיה אירוע בחדר הסיעה של קדימה. "מי עכשיו מתפטר?", שואל צלם במעיל גשם אדום. העיתונאים הם כמו ילדים ביום שהמורה פורש. לידי נעמדים רוני בר און בפנים אדומות וחיים רמון שלובש חולצה לבנה, מתכוננים לישיבה של קדימה, ומפרשנים את הפרישה השמחה.

14:20

בישיבת הסיעה של קדימה, האווירה צפופה עוד יותר, כי כאן נוספו לעיתונאים כמעט כל חברי הכנסת של קדימה. כך שלא מרשים להכניס עוזרים פרלמנטריים ועוברי אורח. השומר עוצר אותי בידו ואז בודק את התעודה שלי, טופח על גבי ואני נכנס.

"חבר'ה טעיתם בחדר, ברק שמה", אומר חבר כנסת לעיתונאים הרבים ומצביע לחדר אחר.

אהוד ברק. הוא בחדר אחר. תצלום: אי-פי

אני נאלץ לעמוד בדיוק מעל חיים רמון והוא מסביר למישהי בידענות שהמהלך של ברק "זה דיל ברור עם הליכוד". קשה לשמוע את קולו של רמון ולא להרגיש שאתה מאזין לפאנל מנומנם באחד הערוצים. ציפי לבני יושבת בראש השולחן. בניגוד לאנשי מפלגת העבודה, האווירה כאן שמחה מאוד עד זחוחה. לבני מפציצה עם סוודר גולף סגול ונראית במצב רוח מעולה. היא היחידה שלא לבושה בבגדי שרד, וזה דבר שייאמר לזכותה.

דווקא דליה איציק הראשונה לנאום. היא תוקפת את אמירתו של ברק על כך ש"בעבודה יש חברים פוסטציוניסטים ופוסטמודרניסטים", למי שהיו חבריו לפני שנייה. האמת שהמעשה של ברק, הוא הדבר הפוסטמודרני ביותר שקרה. אם יש מפלגת שמאל לאומי, הרעיון שלו הוא נסיון להקים מפלגת שמאל ימנית.

איציק מדברת על בגידה ומזכירה את התוכנית הכושלת של נתניהו לפלג את קדימה, רומזת ל"חוק מופז". אני מביט במופז, הוא לא ממצמץ, אבל היד שלו רועדת. ברקע, מאיר שטרית משחק באייפד שלו. קצת אירוני שאנשי קדימה לועגים לפילוג בעבודה ולתרגילים הפוליטיים, והרי קדימה היא מפלגה שנוצרה מבגידה אופרטוניסטית ומחבירת ההון למפלגה אחת כדי לפגוע בעמיר פרץ.

הנאום של לבני לא ממש מעניין ואני מצותת לסמסים של ח"כים שאני עומד מעליהם, אבל הם לא מספיק מעניינים. בזמן הנאום, שטרית מנסה להעביר תמונות מהאייפון לאייפד ומצלם חברת כנסת שאני לא מזהה ונראית נחמדה במפתיע.

ההבדל הגדול בין העבודה לקדימה, הוא שבעבודה, ברקע ניצב רבין ובקדימה ברקע שרון. בגלל שהוא עדיין חי, תמונתו של שרון היא צילום ולא תמונת שמן. "התעייפתי מהרבין הזה מאחורה", מתלונן צלם בלחש.

אני ממשיך לאזור סיעת הליכוד. שם אמורה להיות לחיצת יד בין אנשי הליכוד לאנשי המפלגה החדשה של ברק, "עצמאות". מדובר על פוטו-אופ בלי נאומים, כך שאני העיתונאי היחיד שמגיע לשם. אני פוגש את נגה רפפורט, הדוברת החיננית של תנועת הליכוד. היא מנסה לנסח סמס על לחיצת היד בין זאב אלקין, יו"ר הקואליציה, אבל לא יודעת מי יו"ר המפלגה החדשה ומה תוארו. "אני לא יודעת איך קוראים להם שם, יו"ר, או מנכ"ל". היא גם שואלת עם מי אמורה להיחתם העסקה, ואומרים לה שזה שלום שמחון.

עוברת חברת הכנסת עינת וילף מהמפלגה החדשה של ברק. וילף היא בחורה נבונה וגם חברה איתי בפייסבוק. יצא לנו לשוחח, כשעוד לא היתה ממש בפוליטיקה, והיה לה מיזם לשיקום החינוך. אחר כך גם נאבקה בטייקונים. מעט מאכזב שבחורה רעננה כזו נכנסה למפלגה כזו. מה לה ולאיש כזה, שלא רק לא הייתי מפקיד בידיו מפלגה, אלא גם הייתי שולל את רשיון הנהיגה שלו. מה לה ולמפלגה חדשה, שעושה את צעדיה הראשונים, ונלווית אליה כבר תחושה של גסיסה ורקב.

עינת וילף. מה לה ולו? תצלום: אמיל סלמן

לאחר שווילף ושמחון מטעם המפלגה של ברק ואלקין מטעם הקואליציה מתוועדים וסוגרים עסקה ביניהם, נפתחת הדלת לצלמי לחיצת הידיים. "לדרוס לדרוס", צועקים הצלמים ורצים קדימה וגם אני איתם. אלקין ושמחון נעמדים להצטלם, ובצד יושבת וילף, חיוורת מעט. ואז העוזר של אלקין מגרש את הצלמים והם צועקים עליו שלא הספיקו לצלם ורבים זה עם זה בחוץ. באקורד כזה נולד הרך הזקן הזה לעולם.

אני ממהר שוב לחדר של סיעת העבודה, שהפך לביתי השני. שם מתחוללת ישיבת העיתונאים של בנימין בן-אליעזר. בגלל הפוטו-אופ הטיפשי של אלקין ושמחון, פספסתי את נאומו של פואד ואני מגיע לשלב השאלות. לא נראה שהפסדתי משהו. פואד נראה כאילו הונח עליו אבק. הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה לפני כשנה, ביום הולדתו ה-74 באולמי קינגסטון באור יהודה. הגיעו לשם כולם, מברק ועד ליברמן, והצטופפו, לזלול אוכל סתמי ולהקשיב לאייל גולן. כיום פואד נראה אחרת, כמעין בריוש שהונחה עליו שכבה דקה של קמח. אחד העיתונאים שואל את פואד אם הוא מרגיש פוסטמדרניסט ופוסטציוני, הוא אומר שההתבטאות של ברק לא ראויה לתגובה. בפעם השלישית היום אחד העיתונאים שואל אם רבין מתהפך בקברו. כמה מהעיתונאים מתמרמרים על השאלה המשעממת. בתגובה, פואד מספר שעם רבין הגיע ל-44 מנדטים.

באופן יוצא דופן, אני נשען אחורה ושוב סוגר את האור על כולם וזוכה לצעקות. "סגרו את האור על מפלגת העבודה", ממלמל בן כספית שחולף לידי ואני מקווה שלא אככב בטורו כאנקדוטה. בניגוד לשאר הנואמים, שנטשו אחרי שדיברו בדרמטיות. פואד נשאר אחרי שהוא מדבר. נראה כאילו הוא ממתין עוד שנייה קטנה, צמא לאהבה. הוא נראה מבולבל ומובס. "ראשי ערים בדרך אלינו", הוא אומר, לא בטוח שבאמת ברצינות. רביב דרוקר, שכבר הספיק לעבור לחליפה, שואל בציניות אם הפקס מלא, ומישהו דביל מספיק להגיד: "הפקס באמת מלא". יתכן שתומכי מפלגת העבודה עדיין משתמשים בפקס.

אני חוזר למסדרון. "תקח כמה חברים ותצטרף לאיזו סיעה", מתבדח ח"כ מש"ס עם הח"כ יעקב אדרי מקדימה.

16:30

נגה רפפורט, דוברת הליכוד, מאירה לי פנים ואומרת שתשב איתי לקפה, אבל היום יום לחוץ. סיפרתי לה שכדי לאיית את שמה נכון, עשיתי גוגל וגיליתי שכתבה טקסט לאתר דוסילנד. היא אומרת שעם כל מה שהיא עושה, תמיד מגיעים לטקסט הזה על אכזריות ולא ברור לה איך זה קורה. אבל אמרה בצחוק שתדאג לי אם אחמיא לליכוד, אני עונה לה שאציין את שמלתה היפה. בתמורה, אני מוזמן לתדרוך של יו"ר הקואליציה זאב אלקין.

אלקין יושב בראש השולחן וסביבו העיתונאים. הוא מבשר שהמשא ומתן עם "עצמאות", הסיעה של ברק, יהיה קשוח והם ינסו לתת לתנועה הזו את המינימום. הוא מראה את ההסכם הקואליציוני עם הדפים הרבים ואומר שיישארו בסוף. אלקין מקנטר את עיתונאי הכנסת שלא עלו על סקופ הפילוג, ואומר שהדבר לא נולד בשבוע אלא התבשל זמן רב.

משם אני ממשיך למליאת כנסת, ושם דניאל בן סימון, נרגש על גבול השכרות, על היותו סוף סוף באופוזיציה. הוא אומר דברים יפים על התרגיל של ברק. "מה יגידו עוד 15 שנה על שר החקלאות הזה? מה יגידו על התרגיל הזה?" ומספר על הרגע שהתקשרו אליו בבוקר והודיעו שברק עוזב, והוא היה בטוח שמותחים אותו. הוא פתח רדיו כדי לברר מה קורה, אבל לחץ בטעות על קול המוסיקה. מיכאל בן ארי, גם הוא מהאופוזיציה, אבל מהצד השני, מזמין את בן סימון לעבור לשבת לידו כשיעבור מהספסלים הקדמיים. והוא אומר "אני אשב בכל מקום, רק לא פה".

בן סימון. לא יישב ליד בן ארי. תצלום: אוליבייה פיטוסי

אני חולף על פני שני מאבטחים שמספרים זה לזה איך אפשר לעשות חמישים אלף שקל דרך השקעה באג"חים ומתגנב בעזרת יועץ שר עם חולצה צבעונית שמתגלה כמעריץ שלי למזנון הח"כים. לידידי יועץ השר יש פרטנזיות עיתונאיות והוא אומר לי שאני צריך לשאול את השרים מה יהיה איתם. לבוא אליהם, לשאול שאלות קשות ולשמוע אותם מתחבטים.

הוא מושיב אותי עם מספר יועצים פוליטיים של שרים וסגני שרים זוטרים מהליכוד. הם במצב רוח מעולה, כי הבוסים שלהם הולכים להשתדרג והם כבר מחלקים את פרוות העכברוש. "גילה גמליאל תקודם להיות שרה לקידום צעירים סטודנטים ונשים, כרגע היא סגנית באותו טייטל. וזה לפי דעתי הצעד הכי חכם", אומר אחד מהם. השני ממליץ על יוסי פלד, ומדבר על פלד גדולות ונצורות. הם גם מנבאים ששמחון יקבל את התמ"ת ווילנאי יהפוך לשר החקלאות. הם בטוחים ש"עצמאות", מפלגתו החדשה של ברק, בסופו של דבר תתאחד עם הליכוד. מארנקו של אחד מהם היושב על השולחן מבצבצת כרטיסיית אוטובוס ומראה על מעמדם הנוכחי.

עם השמחה על השדרוג העתידי האפשרי הם עצובים על ניתוצה של מפלגת העבודה. "זו מפלגה שקיימת מימי קום המדינה. וזה עצוב על כל מפלגה שמתפרקת. מצדי שיקבלו מנדט אחד ולא יתפרקו. אני לא חושב שיש מפלגה בישראל שהייתי שמח שתתפרק. חוץ מקדימה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו