בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזיק מליברמן, מסוכן מנתניהו

פעולת מחשכים

תגובות

במשרד הביטחון של מדינת ישראל יושב מי שמחבל בפעולתו. הוא פועל בחשאי, ממדר, מכה ברגע הבלתי צפוי, פוגע באוכלוסייה אזרחית חסרת ישע ולא מפחד מכלום. כווירוס תולעת הוא חדר לפני כ-15 שנה לשמאל הישראלי והחל להשמידו מבפנים. איפה המלמ"ב, כשבאמת צריכים אותו? איפה המחלקה היהודית של השב"כ?

אתמול הושלמה מלאכתו: הוא הפך, רשמית, את מדינת ישראל למדינה היחידה במערב, לא כולל ארה"ב, בלי לייבור, בלי סוציאל-דמוקרטיה ובלי שמאל. אין דבר כזה באירופה, לה אנחנו כל כך משתוקקים להידמות. עכשיו אנחנו דומים יותר לעולם השלישי, אליו אנחנו כה רוצים שלא להידמות - מדינה עם מפלגה וחצי בערך.

מעכשיו אמרו: יש בישראל (כמעט) רק ימין לאומני, עם שמות שונים ומשונים. ליכוד, קדימה, ש"ס, ישראל ביתנו, האיחוד הלאומי והבית היהודי, אתמול נוספה אליהם העצמאות. אחד מהאידיאולוגים הבכירים שלה, שלום שמחון, הגדירה: בין הליכוד לקדימה. ימינה לקדימה הימנית, אוי לאוזניים שככה שומעות. מלאכת חבלה בה החל אהוד ברק בוועידת קמפ דייוויד, הגיעה אתמול אל שיאה בוועדת הכנסת. דבר לא נותר.

במשרד הביטחון של מדינת ישראל גם יושב אדם מושחת ומשחית: אתמול הוא הוריד את הפוליטיקה הישראלית, לא נשואת פנים בדרך כלל, אל אחד משיאי השפל שלה. מה הוא יגיד לחיילים בטקס ההשבעה הבא? ומה יאמר להורים השכולים? שבעבור מקום עבודה מותר למכור הכל? כשכולם עדיין מהללים את "כישוריו הביטחוניים", אנחנו שואלים: איזה צבא יהיה לנו, אם זה מצביאו? מה לנו בהלכות מוסר מלחמה, אם כזה הוא המוסר האישי שלו בעתות שלום - ציני, אנוכי ותחמני?

מזיק יותר מאביגדור ליברמן, מסוכן יותר מבנימין נתניהו, הגדיר אתמול ברק את אבישי ברוורמן כ"פוסט-מודרני" ואת בנימין בן אליעזר כ"פוסט ציוני" - והם לא ידעו שהם כאלו. בכך הוא הסיט את המפה הפוליטית עוד יותר ימינה, יותר ימין מימין. אם שיירי העבודה הם "שמאל רדיקלי", כי אז מה נותר משמאלם? כמו רפאל איתן הראשון ורפאל איתן השני, ישב גם הוא במסיבת עיתונאים, מוקף בגמדיו הנבוכים והנבובים, אצו רצו. מחויך ונוטף שביעות רצון עצמית, כאומר: "איך הראיתי לכולם"; שם עצמו מקשיב לדברי ההגות של שמחון ולדברי המוסר של ענת וילף, לא קשה היה לנחש כמה הוא בז להם בלבו, כמו שהוא בז לכל אחד, מלבדו.

ההתרחשויות של אתמול לא הוציאו המונים לרחובות וגם לא הכניסו אותם לבתיהם, להיצמד לטלוויזיה. העובדה שהרווחה תיאלץ להסתדר מעתה בלי בוז'י, התעשייה בלי פואד והערבים בלי ברוורמן; שאורית נוקד תהיה שרה, וילף סגניתה וגם שמחון התקדם בחיים - העלתה פיהוק אחד גדול. כה רב הייאוש מהפוליטיקה. רק כמה פרשנים פוליטיים עלצו, מתפעלים מפעולת השו-שו של גדול השושואיסטים שלנו.

כן, טרם התבגרנו, עדיין אנחנו מעריצים פעולות מחשכים - אלא שגם זו של אתמול זרעה רק הרס. הפרשנים גם התפעלו מה"תחכום" של ברק, והוא עצמו, בצניעותו, מיהר להשוות עצמו לדוד בן גוריון, לאריאל שרון ולשמעון פרס, שוכח משום מה את משה דיין - שעשו את זה לפניו. כך הולך הדור ופוחת: בן גוריון פרש כדי לחשוף את האמת (שלו); דיין כדי לעשות שלום עם מצרים; שרון כדי לפנות את עזה; ורק פרס וברק פרשו אך ורק כדי להציל את מקום העבודה שלהם. פרישתו של ברק אתמול נראתה כחיקוי סיני: זולה ועלובה.

הבית ברחוב הירקון 110 עדיין עומד על תלו. המלה בית קצת מוגזמת לתיאור החורבה, שלד עירום של בניין, שממאן להיהרס. בין הכתלים הללו, מרכז מפלגת העבודה לשעבר, ביליתי כמה משנותיי היפות, המאוסות, הסוערות והמרתקות. כשהבטיחו פעם שאוטוטו ייהרס הבית, נחפזתי לשם להעלות זיכרונות. גם אתמול הוא עוד עמד על תלו, כשהדחפור של ברק עלה עליו סופית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו