בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפינס ועד תמיר: כך הסתכסך היו"ר עם העבודה

חברי הכנסת שהביאו לבחירתו של ברק מחדש הפכו לאויביו הגדולים

תגובות

ביוני 2007, שש שנים לאחר שעזב את מפלגת העבודה בעקבות תבוסתו בבחירות לראשות הממשלה, התיישב אהוד ברק בשנית בלשכת היו"ר. כדרכו, הוא לא בזבז זמן, והביא לפיטורי עמיר פרץ ממשרד הביטחון במשאל טלפוני בין השרים. בתוך ימים הוא השיג כבש מחדש את הקריה.

המהלך הכוחני הזה, כמו מהלכים כוחניים רבים שבאו אחריו בשנים הבאות, אפיין את כהונתו השנייה של ברק כיו"ר מפלגת העבודה. שורה ארוכה של סכסוכים הביאה בשנתיים האחרונות לפרישתם של בכירים במפלגה ובהם אפרים סנה, דני יתום (שהיה מקורבו ואיש אמונו במשך שנים), יולי תמיר (אותה הביא לפוליטיקה מהאקדמיה) ואופיר פינס (בפניו התחייב לפרוש מממשלת אולמרט אחרי דו"ח וינוגרד).

בחודשים האחרונים לכהונתו כיו"ר העבודה, כבר היה מסוכסך כמעט עם כל סיעתו המצומקת: עם השרים בנימין בן-אליעזר, יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן, עם הח"כים עמיר פרץ, איתן כבל, דניאל בן סימון וראלב מג'אדלה (שכונו "מורדי העבודה") ועם הח"כית שלי יחימוביץ'. בכל הזמן הזה ניסתה קבוצת הח"כים "המורדים" להתפלג ממפלגת העבודה, אך לא הצליחה לגייס את שליש מחברי הסיעה הדרוש לפרישה. ברק מצדו דאג לטרפד את המהלך ולהאשים אותם ב"גניבת מנדטים" - מעשה שבסופו של דבר נקט בעצמו.

ברק אותת לראשונה שהוא רוצה לחזור ב-2004, אך הזכרונות מתקופת שלטונו במפלגה היו קשים. מי שהבטיח ב-1999 "שחר של יום חדש" השאיר את המפלגה חבולה ומובסת באופוזיציה, כשתומכים רבים מפנים לה עורף. עד היום נחשבת כהונתו כראש ממשלה לקצרה ביותר בתולדות ישראל - שנה ושמונה חודשים בלבד.

על עצמת הכעס והטינה באותם ימים, שהופנו כלפי ברק, מעידים דבריו של מתן וילנאי שנשמעים כעת ציניים להחריד: "אני רוצה לברך את המצטרף החדש, אהוד ברק", סינן אז מעל במת בית החייל, "שמעתי שכבר התחלת מפקד חברים ופקדת אותם כחלק מהשינוי הגדול שאתה מטיף לו. יש לי חדשות בשבילך, אף אחד לא אימץ עמדות תאצ'ריסטיות כמוך, ואורח חיים ראוותני כזה. בן גוריון כשפרש לא עלה על מטוס לניו יורק, אלא ירד לשדה בוקר".

ברק שב לתוכניתו המקורית לאחר מלחמת לבנון השנייה. אולמרט סיפר באחרונה שבבחירות 2006 התחנן בפניו שייקח אותו לקדימה. את חזרתו לעבודה חב ברק למקורבו הנצחי, שלום שמחון, ולפואד - שלקח אותו יד ביד בין הסניפים וסיפר ש"אהוד השתנה". הרצוג, פינס, כבל ואחרים האמינו שיחד אתו יוכלו לחזור לשלטון. ברק התברר כפחות אמביציוזי בעניין ראשות הממשלה, הוא רצה להיות שר ביטחון.

האכזבה לא איחרה להגיע. ברק, שהבטיח לעזוב את הממשלה לאחר דו"ח וינוגרד, נשאר. אח"כ הביא להקדמת הבחירות ולהתפטרות אולמרט. הוא הביא את העבודה לגדולה שבתבוסותיה כשסיים את בחירות 2009 עם 13 מנדטים. למרות שהבטיח ללכת לאופוזיציה כי "העם אמר את דברו", פעל בחשאי לחבור לממשלת נתניהו כששוב פואד הוא השושבין.

כאן היה טמון זרע הפילוג: מרבית הסיעה התנגדה לכניסה לממשלה, אך ברק הצליח להכניע בעזרת פואד ועופר עיני את ועידת המפלגה. לימים השניים הפכו לאויביו הגדולים. עיני אף כינה אותו "אהבל" בראיון טלויזיוני. בכהונתו השנייה שינה ברק את חוקת מפלגת העבודה והתאים אותה לצרכיו. הוא פיטר את כבל מתפקיד המזכ"ל והביא את מקורבו, ויצמן שירי, לכהן כמנכ"ל. אתמול סיכם כבל בעצב "גם כשהיסטוריונים ירצו לנתח מה הוא רצה, אף אחד לא יבין. יכול להיות שהוא רק רצה לשרוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו