בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פילוג העבודה: לב שבור אינו נצבט

בריחה לברכה

תגובות

ברק שוב ברח, רגע לפני שהודח, אבל הפעם זאת בריחה לברכה. גם שלושת השרים המתפטרים - פואד, בוז'י וברוורמן - בוששו עד בוש, נאחזו בקרנות הממשלה, עד שניגחו החוצה המומים. את נקמתו הגיש להם ברק כשהיא קרה, גם הוולוו נלקח.

ואת מי הוא גורר אתו במנוסתו? את וילנאי, שקיבל על עצמו בשנים האחרונות את תפקיד סנשו פנשו, למרות שדון קישוט שלו הוא בעיקר דון; ואת שמחון, שתנועת המושבים היא תנועת מושביו - מושב שמור בכל ממשלה; ואת אורית נוקד, הנציגה האחרונה של התנועה הקיבוצית בעבודה, שמחליפה את קדיש לוז; ואת עינת וילף, זה מקרוב באה, וכבר הספיקה להסיר מהקירות החשופים את תמונותיו של יצחק רבין.

מקורבי נתניהו סיננו אתמול בסיפוק: "פרישת ברק התנהלה כמו מבצע חשאי של סיירת מטכ"ל". לו כך תיכננו שניהם את עצירת המשט הטורקי. הלוואי שהיו מנווטים בים הצרכים, כפי שהם מנווטים בביצת התככים.

איזו קנוניה שקופה ויפה. היא נועדה להיחתם עוד בימי אולמרט, ורק כעת נשלמה בתקיעת כף: לימין שור, כמו בסיירת, וברק מוצא את עצמו במקומו הטבעי, ולאו דווקא ההיסטורי. ה"וילה בג'ונגל" תמשיך מעתה, וביתר שאת, להתבצר בחפירות של כל המלחמות הקודמות, ולקראת המלחמה הבאה. פורשים "כדי להמשיך את התהליך המדיני". והאמת היא, שפורשים כדי להקפיא אותו במצבו הנוכחי; ותדרוך הארץ במקום ארבעים שנה.

אין זה דבר של מה בכך. לא בכל יום נסתם כאן הגולל על מפלגה היסטורית. האם זה גם יום עצוב? לאו דווקא. העבודה מתה מזמן, ואתמול רק קיבלה את תעודת הפטירה שלה. סיבת המוות - איבדה את רצונה לחיות, לנשום באופן עצמוני. במותה, תרמה את גופה למדע המדינה: כזאת עוד לא היתה בארץ, גם לא בעולם הדמוקרטי. אתמול, באיחור של שנים, נערכה הלווייתה, מעטים מלווים אותה בדרכה האחרונה.

מראיין שאל אותי אם הלב לא נצבט למראה ההתרסקות. לבי נשבר כבר לפני 26 שנים, כשמאסתי בה ופרשתי, ולב שבור לא יכול להיות צבוט; מאז הוא כבר השלים. אל תבכו לה, שזקנתה ביישה את נעוריה ואת אבותיה-מייסדיה. שיבתה לא היתה טובה: לא זכרה מאין באה, לא ידעה לאן היא הולכת, לא נתנה דין וחשבון לעצמה ולתומכיה - לגמרי סקלרוטית; כבר לא הקפידה לאחרונה על היגיינה אישית וציבורית, לא שלטה בסוגריה וליכלכה את מצעיה; ולא נמצא מישהו מתוכה שינקה אחריה. היה נדמה שהיא כבר מחכה להמתת חסד. שמעון פרס, בהתמכרותו לשררה, התחיל במצווה, וכאילו אמר לברק לגמור.

עכשיו, אי אפשר עוד להחיות אותה, אפשר וצריך ללדת תנועת-עבודה חדשה, שלא תתעקש להידחק בעריסה הצרה והצואה שבין קדימה לליכוד. תהיה לה סיבת קיום, בתנאי שתצמח ותגדל במרחב הפתוח והריק שמשמאל לקדימה ותמלא אותו; הרחק שמאלה. וללידה הזאת - לא פואד הוא הדולה.

לא על חורבות ולא על זכרונות תיבנה ותיכונן, כי אם על מגרש חלק, שכל הגרוטאות סולקו ממנו. משפונתה אבן הנגף שחסמה את התנועה, ניתן סוף-סוף לבנות מהמסד את הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, שגם עושה שלום וגם עושה צדק. לא כל מי שנשארו שם מאחור, בחוץ, מוזמנים לעלות על העגלה היוצאת לדרך, רק משום שנתייתמו לפתע מברק.

היה זה אתמול הצעד הראשון בלבד, והכיוון ברור: נתניהו וברק יהיו בקרוב לבשר מתולע אחד - היילכו שניהם יחדיו בלתי אם סיכמו מראש את התנאים? מקומו של ברק שמור לו כמספר 2 ברשימה הלאומנית המאוחדת; ארבעת הטמבלים שמשתרכים אחריו יעמדו לגורלם במרכז הליכוד.

רווח והצלה עומדים למערכת הפוליטית מהפרישה המיוחלת הזאת. לקראת הבחירות הבאות היא תהיה הרבה יותר מסודרת והוגנת - איש על מחנהו: נתניהו וברק וליברמן בפאתי ימין, קדימה בישימון האמצע, ותנועת העבודה החדשה בשמאל, שיודע בין ימינו לשמאלו. והציבור יבחין ויבחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו