בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור נשיא רוסיה ביריחו: סטירת לחי מצלצלת לישראל

אבו מאזן אולי קיווה ליותר מביקור מדוודב, אבל, הסטירה שהנחית נשיא רוסיה ביריחו הורגשה היטב בלשכת ראש הממשלה ושר החוץ

תגובות

העיצומים של עובדי משרד החוץ יירשמו בהיסטוריה כמקרה נדיר שבו סכסוך עבודה חסך לפוליטיקאים מבוכה דיפלומטית. בשל העיצומים הסתפק נשיא רוסיה דמיטרי מדוודב בביקור ביריחו, שם נפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן). מדוודב ניצל את הביקור לאשרור ההכרה של מוסקווה במדינה פלסטינית מ-1988. הוא הכריז כי "רוסיה תמשיך לתמוך בזכות הפלסטינים למדינה עצמאית שבירתה מזרח ירושלים". העיצומים חסכו לראש הממשלה בנימין נתניהו את הצורך להזיע ליד האורח ממוסקווה, במאמץ לתרץ את אשרור ההכרה הרוסית בפלסטין. ביטול ביקורו של הנשיא הרוסי בירושלים חילץ את שר החוץ אביגדור ליברמן מהתענוג המפוקפק שבהסברה כיצד "היחסים המיוחדים" שלו עם הרוסים מתיישבים עם סטירת הלחי הפומבית שמוסקווה הנחיתה על ישראל על מפתן ביתה.

לאמיתו של דבר, ממשלת ישראל כבר מורגלת במכות של הרוסים, ואפילו מתחת לחגורה. לפני כמה חודשים מדוודב התפנה במהלך ביקור בדמשק לפגוש את ראש הלשכה המדינית של החמאס חאלד משעל, זמן קצר אחרי שליברמן ביקר במוסקווה.

אפשר גם לומר שהסטירה לא היתה מצלצלת כפי שהפלסטינים היו רוצים שתישמע, שכן ברית המועצות הכירה בפלסטין כבר לפני 22 שנה. היה זה בעקבות הכרזת העצמאות של המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר, והכרזתו של המלך חוסיין על התנתקותה של הממלכה ההאשמית מהגדה המערבית. ואולם אז, ברית המועצות היתה חברה בקבוצה של מדינות מוסלמיות ומדינות שוליות, יחסית, שהיו מזוהות ממילא כ"שפוטות" של מדינות ערב. באותם ימים רחוקים צירוף המלים "מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים" נחשב בשאר מדינות העולם ובראשן ארה"ב ומדינות אירופה לביטוי כמעט הזוי, שאין לו שום אחיזה במציאות.

היום רוסיה היא אחת מארבע חברות הקוורטט, שהחלטותיו מתקבלות, רובן ככולן, בקונצנזוס. בדרך כלל, החברות מקפידות שלא לחרוג מהמדיניות המוסכמת בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. היום הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', עם חילופי שטחים מוסכמים, נחשב בכל העולם לנוסחה הבלעדית לפתרון הסכסוך.

היתה זו רק שאלה של זמן מתי מגיפת ההכרה בפלסטין בגבולות 67' תפרוץ את גבולות אמריקה הלטינית, ומי תהיה המדינה הראשונה שתצטרף לברזיל ושכנותיה. השאלה הבאה היא מי תהיה הראשונה מבין מדינות האיחוד האירופי שתלך בעקבות רוסיה - האם תהיה זאת ספרד, צרפת, קפריסין או מלטה?

שאלה מעניינת נוספת היא: האם מדוודב תקע אצבע בעיניו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, או שמא אובמה קרץ לרוסים שהוא לא יצטער אם הם ישלחו לנתניהו מסר שהקיפאון המדיני אינו פועל לטובתו. תשובה חלקית לכך תתקבל במהלך הימים הקרובים, כאשר ארה"ב תתבקש להחליט אם להטיל וטו בהצבעה במועצת הביטחון על ההצעה לגנות את מדיניות ההתנחלויות של ישראל. הערבים, מתברר, הכינו לאמריקאים תרגיל מבריק. הם החליטו שתהיה זו דווקא משלחת לבנון שתניח היום את ההצעה על שולחנה של המועצה. האמריקאים מבינים ודאי שווטו שלהם על הצעה של בן בריתם, ראש ממשלת לבנון סעד חרירי, תתקבל בברכה בבונקר של חסן נסראללה. על הווטו הזה ישראל תצטרך לשלם.

נתניהו נוהג על פי הכלל של בן גוריון: לא חשוב מה אומרים הגויים חשוב מה עושים היהודים. אלא שנתניהו הוא לא בן גוריון, והגויים הם כבר לא אותם גויים.



עבאס ומדוודב בתום פגישתם ביריחו, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו