בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת הקרקעות של גלנט | מאקירוב רואים את עמיקם

הישראליות המכוערת

תגובות

אדם קם בבוקר, עיניו לכודות עדיין בקורי שינה, פתאום הוא רואה את התמונה הגדולה בעמודו הראשון של העיתון, והעיניים נקרעות באחת: מה זה הבית הזה, שכולו מחמדים, שנראה כמו טירה מעטירה מאלף לילה ולילה? לרגע נדמה, שאין זה אלא ארמונו של הנשיא התוניסאי, שממנו גורש ונמלט בעור שיניו.

לפניי, על שולחני, מונחים עוד צילומים, שמקום בעיתון לא נמצא להם אתמול. לא קלה, לא קלה היתה דרכו של העורך, בבואו לבחור את התמונה ששווה מקסימום של מלים. לפעמים צריך לעלות מעלה, במסוק, כדי לראות מה קורה מטה, ולא להאמין.

זה ביתו של המיועד לתפקיד הרמטכ"ל, שחצרותיו נאות ומרחיבות דעתו וגבולו של בעל הבית. לעומתו, נראים כל הבתים הסמוכים, היפים, כמשכנות אביונים. זה בית מידות של עובד מדינה במדים, שמידה אחת אין בו, אין בו שמינית של צניעות. האחוזה הנובורישית הזאת היא שילוב מופתי של התבצרות והתנאות גם יחד; של ארכיטקטורה צלבנית וקסמי הלבנט, מאבחנת מבקרת הבית, אסתר זנדברג. ובמלה אחת שלי - תמצית הישראליות המכוערת.

נניח שהכל נבנה ונסלל וניטע על פי החוק, ונניח שמישהו במשפחה הוא עשיר מהבית; נניח. אך למה להם כל הראוותנות, שמנקרת עיני אנשים - שכנים קרובים ואחים רחוקים; למה? אין זאת, כי אם יותר קשה לכבוש את היצר מלכבוש את עזה מחדש; איזהו גיבור.

רק אתמול סיפר בנימין נתניהו בגעגועים איך בימי הסיירת היה נוהג לחזור עם מתן וילנאי לירושלים, בשבתות, ב"כרמל דוכס". היו ימים; ואילו היום נותר כרמל שרוף ודוכס מקיסריה, שגם לחווילתו מתכוונים לסלול דרך מילוט פרטית בשמורת טבע ציבורית. ורק השבוע המשיל נתניהו את עריקת אהוד ברק ממפלגתו כ"מבצע חשאי של הסיירת". אפילו בוגריה אינם צריכים לשאת את שמה לשווא, להתהלל, כאילו חגרו עדיין, כאילו לא השמינו ובעטו מאז, וכבר מזמן אינם מהדקים את החגורה.

יואב גלנט, זה הרושם שלי, הוא בחור טוב, ולא תמיד במובן הרע. להיכנס ללשכת אריאל שרון בשעתו, ולצאת ממנה בלי להישחת - צריך לקרות נס; צריך, כנראה, להיות יותר גלנטי ופחות גלנט. ולא כל השחתה היא עניין לפלילים.

ולא רק שרון. ביום בהיר אפשר לראות ממגדלי אקירוב בתל אביב את מושב עמיקם ואת האחוזה שבלבו, יש קשר עין ולב. מצא מין את מינו, ולא לחינם הלך אהוד אצל יואב דווקא. סוף-סוף יהיה לברק רמטכ"ל לטעמו, וזה באמת עניין של טעם ולא של פעם.

הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו. קיווינו לעשות ענבים ועשינו באושים; ומה נעשה עוד לכרמנו ולא עשינו בו. ומי המפקד שישמש דוגמה אישית לפקודיו - יאמר "אחריי" - והם אחריו יילכו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו