בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרת החוץ של צרפת, מישל אליו-מארי: עלינו להתערב יותר בתהליך השלום

בראיון מיוחד ל"הארץ" מתייחסת שרת החוץ החדשה של צרפת למהפכה בתוניסיה, המשבר הפוליטי בלבנון, המתיחות בין ניקולא סרקוזי לבנימין נתניהו ואפילו ביטול הופעתה של ונסה פאראדי בישראל. עם זאת, היא בוחרת להתעלם משאלת ההכרה של אירופה במדינה הפלסטינית; סיבה לדאגה בירושלים?

תגובות

הגברת הראשונה של צרפת נחתה שלשום בלילה בישראל, ולא קוראים לה קרלה ברוני. תסלח לנו אשת הנשיא, אבל בעיני לא מעטים בצרפת, מישל אליו-מארי - או "מאם" כפי שהיא מכונה בפי כל, היא "הראשונה האמיתית": היא האשה הראשונה שמונתה לשרת ההגנה של צרפת; האשה הראשונה שהנהיגה את המפלגה הניאו-גוליסטית (RPR שהפכה ל-UMP); האשה הראשונה שכיהנה כשרת הפנים והראשונה שמכהנת כשרת החוץ. אליו-מארי, שגם נושאת בתואר "סגנית ראש הממשלה", כיהנה עד לאחרונה כשרת המשפטים ובעבר גם כשרת הספורט והנוער. העובדה שבן זוגה, פטריק אולייה, יושב איתה יחד באותה ממשלה גם היא תקדימית בהיסטוריה הפוליטית של צרפת. עוד "ראשונה" לאוסף.

הנשיא לשעבר ז'אק שיראק, ששכנע אותה להצטרף לפוליטיקה, זיכה אותה בתואר "זוג הרגליים היפות ביותר בקבינט". ואולם, אליו-מארי הוכיחה כבר מזמן שהיא ראויה להרבה יותר מכינוי סקסיסטי. אנשים שפגשו אותה, ביניהם בני שיחה הישראלים, מתארים "אשה מרשימה ביותר", "קשוחה", "חריפה", "סופר-חכמה". אליו-מארי, בתו של ראש העיר ביאריץ לשעבר, שהיה גם שופט ראגבי בינלאומי, התרגלה בנקל לחיים הקשוחים של שרת ההגנה - לסיורים באזורי הקרבות, לאבק הדרכים של אפגניסטאן שבה ביקרה לפחות עשר פעמים. אין לה בעיה לישון באוהל במדבר בקרב הכוחות הצרפתיים המיוחדים, ואף לצנוח יחד עם אחת מיחידות הצנחנים. "אשה עם ביצים" נהגו לומר עליה, איך לא, בצמרת הצבא.

מאז מונתה בנובמבר לשרת החוץ, נושמים בקה ד'אורסה לרווחה: "תמה התקופה שבה היטלטל משרד החוץ כספינה ללא קברניט", נכתב באחרונה ב"פיגרו". בעוד קודמה בתפקיד, ברנאר קושנר, היה אימפולסיבי ונטה להתפרצויות בלתי צפויות, היא מחושבת ובעלת שליטה עצמית גדולה. בעוד קושנר נהג להתלונן שדלתות האליזה סגורות בפניו, מאם - מעריכים הפרשנים - תזכה שם לאוזנו הקשבת של הנשיא.

ולמרות כל אלה, האשה שנמצאת תדיר ברשימות "הנשים המשפיעות בעולם" לצד אנגלה מרקל, הילרי קלינטון ואופרה וינפרי, נקלעה השבוע לאש צולבת בעקבות דברים שאמרה בפרלמנט: בעיצומה של המהפכה התוניסאית הציעה השרה שצרפת תסייע לכוחות הביטחון התוניסאיים להשיב את הסדר על כנו. "פאריס החליטה לעבור למחנה של המהפכנים הדמוקרטים רק לאחר בריחת הנשיא בן עלי", נטען עוד נגד הדיפלומטיה הצרפתית. היה גם מי שנזכר כי בביקורו האחרון בתוניס, באפריל 2008, החמיא סרקוזי לבן עלי על "קידום החירויות וזכויות האדם" בארצו.

אליו-מארי מתגוננת. בראיון בלעדי ל"הארץ", ערב ביקורה הראשון באזור כשרת חוץ, היא מסבירה כי המדיניות הבינלאומית של צרפת מושתתת על שלושה עקרונות: "אי התערבות" בעניינים הפנימיים של מדינות זרות; קידום הדמוקרטיה והחירות, ויישום עקרון שלטון החוק. בהקשר התוניסאי נזקקה צרפת לזהירות יתירה. "ההיסטוריה מחייבת זאת", היא אומרת. היא מכוונת לעובדה שתוניסיה היתה פרוטקטורט צרפתי, ומכאן שכל התערבות עלולה היתה להיתפס כצעד שנועד להחיות שאיפות קולוניאליסטיות. "אנו מכבדים את חירות העמים לבחור את מדיניותם ואת המשטר שבו הם חפצים. גם בחוף השנהב פעלנו באחרונה על פי עיקרון זה".

בין איסלאם לדמוקרטיה

היד הקשה שמשטרו של בן עלי הפעיל נגד כל אפשרות של איסלאמיזציה בתוניסיה היתה ללא ספק אחד הגורמים החשובים לתמיכה הצרפתית בו. כל הממשלים הצרפתיים היו שותפים למדיניות זו, כולל זה של הנשיא הסוציאליסט פרנסואה מיטראן. אם הבחירה היא בין משטר איסלאמי לבין מדינת-משטרה כמו זו שהנהיג בן עלי, לצרפת אין התלבטויות: "אנו עוקבים בתשומת לב רבה אחר כל התפתחות שעלולה להביא להקצנה איסלאמית", אומרת אליו-מארי. "המשטרים שתנועות איסלאמיות מסוימות מבקשות לכונן נוגדים את ערכי החירות העומדים בבסיס משטרינו הדמוקרטיים".

אליו-מארי מעדיפה אמנם שלא להתייחס ישירות להתבטאות של ראש הממשלה נתניהו, שלפיה המהפכה בתוניסיה מעידה על חוסר היציבות השורה באזורנו. היא עושה זאת בעקיפין כשהיא בוחרת להשיב במחמאה ל"עם התוניסאי שהוכיח בגרות וחוכמה רבה בעודו תר אחר יציבות וסדר". האם יהיה זה ריאלי להאמין שתוניסיה תהפוך למדינה הערבית הראשונה המשתיתה משטר דמוקרטי-ליברלי? "אין חוסר התאמה בין העולם המוסלמי לדמוקרטיה וזכויות האדם", משיבה השרה. "הזהות הדתית אינה יכולה להיות האלמנט היחיד המגדיר חברה. החברות שלנו נשענות על בסיס משותף של עקרונות אוניברסליים הכוללים בראש ובראשונה את זכויות האדם והחוק הבינלאומי ההומניטרי. האתגר העומד בפנינו הוא להביא להקניית עקרונות אלה בכל החברות האזרחיות, וליישומן היעיל על ידי המדינות".

צרפת לא תעמוד מנגד בלבנון

"צרפת מגלה מאז ומתמיד עניין מיוחד ביציבותה, ביטחונה וריבונותה של לבנון", אומרת אליו-מארי. את פעילותה למען לבנון הריבונית היא מקיימת במסגרת הקהילה הבינלאומית ולא מתכוונת לנקוט עמדה עצמאית. ועם זאת, היא גם אינה מתכוונת לעמוד מנגד, בשעה שארץ הארזים הממתינה לפרסום הדו"ח הבינלאומי על רצח חרירי, עוברת משבר כה חריף. כששרת המשפטים לשעבר נשאלת אם ייתכן שיציבות המדינה המסובכת הזו (קרי, השגת פשרה עם החיזבאללה) חשובה יותר מכיבוד בית הדין והחוק הבינלאומיים, היא משיבה: "אנו משוכנעים שהמאמצים להבטיח את כיבוד החוק הבינלאומי ואלו שנועדו להבטיח את יציבותה של לבנון משלימים אלה את אלה. פעלנו ללא לאות למען הצדק הבינלאומי ונאבקנו כדי להבטיח שהאחראים לרצח יבואו על עונשם. אנו קוראים לכל הצדדים בלבנון ובאזור לכבד את עצמאות בית הדין ולמנוע כל ניסיון להשתמש בממצאיו לצרכים פוליטיים. אנו פועלים במקביל עם השחקנים המרכזיים באזור כדי לפתור את המשבר ולעצור את סיכוני ההידרדרות בשטח".

ההתייחסות שלה לסוריה בהקשר הזה, מעידה על הדרך הארוכה שעשתה הדיפלומטיה הצרפתית מאז כהונת הנשיא שיראק שהחרים את הנשיא אסד, ועד לזו של סרקוזי: סוריה אינה עוד גורם שלילי בעיני צרפת. להפך, היא "שחקן רב חשיבות באזור שיכול ואף צריך למלא תפקיד קונסטרוקטיבי לקידום השלום והיציבות באזור". היא מבקשת שלא להתייחס ישירות לשאלה כיצד תגיב צרפת אם הדו"ח של בית הדין יקבע שחיזבאללה וסוריה עומדים מאחורי רצח חרירי, ואומרת: "אנו מאמינים בערוץ הסורי. חיוני לחתור להשגת הסכם שלום עם דמשק"; צרפת אינה מתכוונת לקחת על עצמה את תפקיד התיווך בין הצדדים, אבל "הנשיא סרקוזי מינה שליח, השגריר קוסראן, כדי שיבחן את התנאים המתאימים לחידוש המגעים בין ישראל לסוריה".

לא מתרשמת מדברי דגן

כשעוברים לדון בשותפה לשעבר של סוריה ב"ציר הרשע" האמריקאי, הטון של אליו-מארי משתנה והופך לתקיף ביותר. דומה כי דברי ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, שלפיהם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני לפני 2015, לא ממש עושים עליה רושם: "הצטיידותה של איראן בנשק גרעיני היא איום חמור על הקהילה הבינלאומית", היא אומרת. "הנחישות שלנו למנוע זאת ממנה ולהביא אותה לכבד את החלטות מועצת הביטחון והסוכנות לאנרגיה אטומית היא טוטלית. זאת, כדי למנוע מצב שבו - כפי שהגדיר זאת הנשיא סרקוזי - ניאלץ להתמודד עם הצורך האסוני לבחור בין ?פצצה איראנית' לבין ?הפצצת איראן'. האיחוד האירופי לא יהסס להקשיח את הסנקציות שהטיל על איראן, אם היא לא תיענה באופן קונקרטי לחששות הקהילה הבינלאומית ולהתחייבויות שקיבלה על עצמה מולה".

"ידידות עמוקה והיסטורית"

שוב ושוב מדגישה אליו-מארי את הידידות "העמוקה וההיסטורית" הקיימת בין צרפת וישראל. את המחויבות הצרפתית לישראל - "לקיומה, לביטחונה ולשלומה": היא מבקשת להדגיש את שלושת האלמנטים של המחויבות הזו, שהיא "מובנת מאליה ואינה נתונה למו"מ", את החשיבות הרבה שצרפת מייחסת ליחסים הבילטרליים בין המדינות ואת החשיבות הרבה שהיא עצמה מייחסת לביקורה הראשון כשרת חוץ באזור. כשהיא נשאלת על המתיחות הקשה ששוררת בין הנשיא סרקוזי, שהוגדר כ"פרו- ישראלי ביותר בתולדות הרפובליקה ה-5" לבין נתניהו (?הארץ' 31.10.2010) על רקע שאלת הארכת הקפאת הבנייה בהתנחלויות, היא אומרת: "נשיא צרפת הוא ידיד של ראש ממשלת ישראל, אלא שבין ידידים צריכה להיות אפשרות לשוחח בפתיחות וכנות. יש בינינו מחלוקת בנושא ההתנחלויות. הישראלים מכירים את עמדותינו בסוגיה זו".

אליו-מארי מביעה תמיכה בנאום בר אילן של נתניהו, מקבלת את עמדתו שלפיה יש לקיים מו"מ ישיר בין הישראלים לפלסטינים - ש"בו יידונו כל שאלות הסדר הקבע" - ואף מציעה שאירופה תלווה את התהליך ותספק לישראל ערובות ביטחוניות שיאפשרו לממשו.

היא נשאלת אם לנוכח המבוי הסתום בתהליך השלום אפשר שצרפת ואירופה יילכו בעקבות מדינות אמריקה הלטינית ויכירו במדינה פלסטינית בגבולות 67'. השאלה חוזרת פעמיים, וכך גם ההתעלמות ממנה, שעשויה לעורר דאגה בירושלים. "כל אחד מודע היום לצורך להקים מדינה פלסטינית שתחיה לצד ישראל בשלום וביטחון", היא תעדיף לומר בלקוניות רבת-משמעות. "זוהי הערובה הטובה ביותר לביטחונה של ישראל". מדיניותה של אליו-מארי נשענת על הפילוסופיה הגוליסטית ועל תמיכתה ב"עולם רב-קוטבי". היא מביעה "תמיכה מלאה במאמצים האמריקאיים" למצוא פתרון לסכסוך. ואולם במה שעשוי להתפרש כאכזבה מכשלון אותם מאמצים, היא מוסיפה, כי "עם זאת, נראה לנו חיוני שהקהילה הבינלאומית, בעיקר אירופה והקוורטט, יהיו מעורבים יותר בתהליך".

שליט מול בטנקור

כשנכנסה אליו-מארי לתפקידה, היא הבטיחה להעמיד את שאלת שחרור השבויים הצרפתים בעולם בראש סדר עדיפויותיה. בהקשר זה היא יוצאת בחריפות נגד החמאס, ואומרת כי "גלעד שליט מוחזק כבן ערובה כבר יותר מארבע שנים. בידודו המוחלט ומניעת קבלת אות חיים ממנו במשך זמן כה רב, הוא מצב בלתי הומני לחלוטין. אנו דורשים את שחרורו המיידי". שליט, לדבריה הוא אזרח צרפתי ומכאן שצרפת "מפעילה את כל קשריה באזור כדי לקדם את שחרורו". היא דוחה את הטענות שלפיהן צרפת היתה נחושה הרבה יותר במאמציה לשחרר את אינגריד בטנקור מהשבי בקולומביה; היא גם דוחה את הביקורת על כך שארצה ממלאת רק תפקיד משני בהותירה את הובלת המו"מ לגרמניה. עובדה זו נובעת, לדבריה, מכך שישראל והחמאס הן שבחרו במתווך הגרמני, וזאת לנוכח הצלחתו במו"מ עם החיזבאללה. היא מעידה כי צרפת "נענית באופן פעיל ביותר" לפניות המתווך הגרמני, אך לנוכח הרגישות הרבה של הנושא היא מבקשת לשמור על "דיסקרטיות מרבית" ביחס לפעילות זו ולדיווחים על עסקה חדשה הנרקמת בימים אלה.

ונסה פאראדי עוד תגיע

כשרת המשפטים פעלה אליו-מארי בנחרצות נגד היוזמות להחרים את ישראל. היא הנחתה את התביעה בצרפת לדווח על כל צעד שנועד להחרים מוצרים ישראליים ודרשה להעמיד את האחראים להם לדין. היא מגנה בתקיפות את הקריאות לחרם ואומרת שהן מנוגדות לחוק הצרפתי. היא גם שמעה כמובן על ביטול ההופעה של הזמרת ונסה פאראדי בישראל, אבל אומרת כי "אין שום סיבה שלא להאמין למארגנים, שלפיהם הביטול נעוץ בסיבות מקצועיות". צלילי "ג'ו לה טקסי" עוד יישמעו בקרוב מעל בימות ישראל, כך היא מקווה.

"לא מודאגת מלה פן וסטרוס-קאהן"

תזזית חריפה אחזה לאחרונה במפלגת השלטון (UMP), זאת לנוכח העברת המושכות ב"חזית הלאומית" הקיצונית לידי מרין לה פן, וסקרים שמעניקים לה בין 17 ל-27 אחוזי תמיכה.

נשיא הקהילה היהודית בצרפת, רישאר פראסקייה, אמר באחרונה ל"הארץ" כי "למעגל מצביעי לה פן עלולים להצטרף גם יהודים ?מאוכזבי סרקוזי', שנוטרים לו טינה על התערבותו בתהליך השלום ועל הלחצים שהוא מפעיל על בנימין נתניהו".

על פי ההערכות, מפלגתם של סרקוזי ואליו-מרי צריכה לחשוש גם מהצד השני של המפה הפוליטית: לו היו מתקיימות היום בחירות ומועמד השמאל היה נשיא קרן המטבע הבינלאומית, דומיניק סטרוס-קאהן, הוא היה גובר על הנשיא המכהן. על פי סקר חדש ומפתיע שפורסם אתמול, גם שני מועמדי השמאל, מרטין אוברי ופרנסואה הולנד, היו גוברים על סרקוזי לו התמודדו מולו בסיבוב השני של הבחירות.

אליו-מרי אינה שותפה לדאגה: "בפוליטיקה אינך צריך לחשוש מיריביך אלא להיאבק בהם ב'מגרש הרעיוני והערכי'. אנו מכירים את כל רעיונות החזית הלאומית, שבוטאו עד כה על ידי ז'אן-מרי לה פן ומעתה על ידי בתו מרין: אין להם דבר וחצי דבר עם הרעיונות של המחנה שלי. באשר למפלגה הסוציאליסטית, הרי שהיא עדיין לא הציגה שום תוכנית לצרפת ולצרפתים. מנהיגיה עדיין לא החליטו אם לאמץ חזון סוציאליסטי מודרני - כפי שהוא קיים היום בכל מדינות אירופה - או לשוב לתפישות המיושנות של הסוציאל-קומוניזם. לאמיתו של דבר, הסוציאליסטים עסוקים בעיקר במריבות פנימיות בשאלת בחירת מועמדם לבחירות".

שמה של אליו-מרי הוזכר כבר ב-2007 כמועמדת ה-UMP לנשיאות. האם ב-2012 היא עשויה להתמודד מול מרין לה פן? "אם אתה מחפש נשים, תמצא מועמדות פוטנציאליות רבות באופוזיציה", היא משיבה. "באשר למחנה שלנו, אם ניקולא סרקוזי ירצה להתמודד שוב, הרי שהוא מועמדנו הטבעי".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו