בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהפיכה במצרים: מגבלות השימוש בכוח

שוב התגלו מגבלות המודיעין ומגבלותיהם של פרשנים ומומחים לעקוב ולהבין זרמים עממיים ואת הלכי הרוח בציבור שזועק: "שינוי"

תגובות

28 בינואר 2011, יירשם כתאריך היסטורי בתולדות מצרים. אמנם הנשיא חוסני מובארק לא פרש מתפקידו (והבהיר אמש בנאומו כי יישאר שם) והצבא נפרס הבוקר (שבת) בנקודות אסטרטגיות ברחבי הבירה, אך "יום שישי הזועם", המחיש את מגבלות השימוש בכוח ואת העובדה כי מצרים עוברת מהפכה, לא פחות. מאות האלפים שיצאו אתמול לרחובות קהיר, אלכסנדריה, סואץ, איסמעיליה, אסיוט ועוד, הבהירו כי מדובר בסופו של עידן הדיקטטורה במדינה נחשלת. מהפכה, שייתכן שבסיומה תישאר המפלגה "הלאומית הדמוקרטית" בשלטון, אך אם תבקש לעשות זאת תיאלץ להתמודד באופן דמוקרטי עם מפלגות אחרות ובעיקר עם מנהיגים אחרים ולשנות את פניה של מצרים כפי שהיו מוכרים לנו עד היום.

מובארק עדיין יריב קשה ביותר | צבי בראל ישראל נותרה ללא חברים | אלוף בן

קשה להסביר בצורה הגיונית את אירועי יום אתמול. המגישה בערוץ אל-ג'זירה, אמרה אמש סמוך לחצות כי אפילו אתמול בשעות הבוקר, שבה ונשמעה באולפן הסיסמה: "מצרים אינה תוניסיה". היה זה ההיקש ההגיוני המתבקש. מדובר במדינה שלכאורה כוחות הביטחון שלה הילכו אימים על האוכלוסייה המקומית, מדינה בעלת מוסדות שלטוניים ומערכת פוליטית יציבים. ידידי מצרים בישראל, פוליטיקאים, אנשיי צבא ואחרים, ידעו להסביר בימים האחרונים כי המצרים נערכו במשך שנים להפגנות מעין אלה ושצריך לזכור כי "הצבא עדיין לא הוטל למערכה". כמעט כל המומחים לענייני מצרים (כולל המצרים שביניהם) ידעו להסביר שלאחר יום או יומיים של הפגנות, הרוחות יירגעו והנילוס ימשיך לזרום כמו גם השלטון בקהיר.

הדור שהפך לחבית נפץ

ביום חמישי בערב שוחח "הארץ" עם פרשן מצרי מוכר החי בקהיר שהעז לומר שאינו יכול לקבוע בוודאות לאן פני הדברים נוכח הפגנות הענק והוסיף כי אף אחד, אפילו במצרים, לא האמין שהדברים יגיעו לידי מחאה נרחבת כל כך. אלא שלנגד עינינו המשתאות התמוטטה הקונספציה. שוב התגלו המגבלות של מודיעין (גם בתוך מצרים, לא רק בישראל) ומגבלותיהם של פרשנים ומומחים לעקוב ולהבין זרמים עממיים, הלכי רוח בציבור. הצבא המצרי לא ניסה לדכא את ההפגנות אלא הפך לצופה מהצד במתרחש. מנגנוני הביטחון נסוגו שוב ושוב מפני המפגינים כדי שלא להוביל לטבח המוני שרק יגביר את הזעם. והמפגינים שכבשו את הרחובות אתמול נותרו עם השאלה- לאן מועדות פני מצרים היום?

צריך לומר, הכתובת הייתה אמנם על הקיר. מיד לאחר המהפכה בתוניסיה, עלה יותר מחשד סביר כי מצרים תהיה הבאה בתור. שלטונה של מצרים - דיקטאטור השולט לבדו במשך 30 שנים, מערכת שלטונית מסואבת, כלכלה מרוסקת, מיליונים שחיים בעוני מחפיר ובעיקר דור שלם שדורש שינוי: צעירים, משכילים, שאינם מחוברים כלל לאידיאולוגיה של "האחים המוסלמים" אלא לתרבות המערב. אותו דור הפך לחבית חומר הנפץ שחמקה מעיני כל.

בעוד כולם חיפשו את האיום האסלאמי על השלטון במצרים, נעלם מהרדאר התסכול והזעם של הצעירים שביקשו דמוקרטיה, חירות ובעיקר פרנסה. בנוסף הזיופים הנרחבים במהלך הבחירות האחרונות לבתי הנבחרים במצרים לפני חודשיים בדיוק, היו בבחינת הקש ששבר את גב הגמל, אפילו עבור המיליונים שהתרגלו לחיות תחת דיקטטורה. המפלגה השלטת במצרים היתה נחושה כל כך להגן על עצמה מפני האיום האסלאמי, שלא הצליחה להבין את הזעם שנוצר בקרב ההמונים במדינה. ועדיין, אף אחד במצרים ומחוצה לה, לא באמת האמין שההמונים יצליחו לחקות את המהפכה בתוניסיה מהר כל כך.

קשה לקבוע הבוקר, עד כמה האירועים אתמול היו ספונטניים. חוברת שהופצה בימים האחרונים במצרים, אשר הסבירה בדיוק כיצד להפגין, באיזה מקומות להתגודד וכיצד ניתן להגיע אליהם, מעלה את החשד שהייתה יד מכוונת. תנועת המחאה "שישה באפריל", שמובילה את ההפגנות נולדה כבר לפני כמעט שלוש שנים. ובכל זאת, היד הזו נעלמה ואינה נראית בגלוי. וזו אולי הבעיה המרכזית של המחאה ושל תנועת "שישה באפריל". היעדר פנים מוכרות, גלויות שיובילו את הציבור ויחליטו מה יהיו הצעדים הבאים. מוחמד אל-בראדעי שב לקהיר אך הושם במעצר בית ולא בטוח כלל שיוכל לשאת את עול המהפכה על כתפיו.

סטירת לחי מוושינגטון

הנשיא חוסני מובארק ספג אתמול סטירת לחי מצלצלת מצד וושינגטון. צריך לקוות שבבית הלבן יש מישהו שמבין את ההשלכות שעלולות להיות לביקורת הגלויה שהוטחה אתמול במובארק מצד הממשל האמריקאי. וושינגטון עשתה הימור גדול בהחלטה לצאת נגד מובארק דווקא בשעה קריטית כל כך למשטר ולא ניתן להעריך אם שלטון חלופי במצרים, יביא עמו בשורה יותר דמוקרטית. המסר שיצא אתמול מהבית הלבן, נושא עמו מסרים אמריקניים מסורתיים לכאורה, אך פוגע בכל בנות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. הפופולאריות של הנשיא ברק אובמה אולי תגאה שוב ברחבי העולם הערבי אולם הנשיא האמריקאי עלול להתעורר למזרח תיכון חדש שבו אפילו בקרב בנות בריתה של ארה"ב, אמריקה תתפס כשטן הגדול לא רק על ידי הציבור אלא גם על ידי השלטונות.

אולם למרות המהלומה שספג אתמול מובארק מהממשל בוושינגטון וההמונים בקהיר ועל אף מצבו הבריאותי, נראה הלילה הנשיא המצרי בנאומו בטוח ואיתן. מובארק הודיע כי פיטר את הממשלה ובכוונתו למנות ממשלה חדשה כבר היום. אלא שנראה כי היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. בעבר כבר פוטרה ממשלה מצרית בלחץ ההפגנות (1977) וההמון דורש הפעם יותר. מובארק ייאלץ להבהיר כי עניין הירושה ירד מהפרק ולמעשה להקריב את בנו גמאל. עליו להכריז כי לא יתמודד בבחירות הבאות לנשיאות כדי להרגיע את הרוחות. ייתכן שגם צעד זה לא יספיק וההמונים לא יעצרו עד שתושלם המהפכה ומובארק האב יצטרף לעמיתו התוניסאי זיין אל-עאבדין בן עלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו