בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצרים: שלום חבר

הדו"ח האמריקאי החמור על מצב זכויות האדם במצרים לא הפריע לאובמה לקרוא למובארק חבר; לולא התקוממו ההמונים - היתה החברות האמיצה עוברת בוודאי לגמאל

תגובות

לפני שנתיים נפגשתי בבית קפה הומה אדם על שפת הנילוס עם ד"ר הלא מוסטפה, עורכת כתב העת "דמוקרטיה" מקבוצת אל-אהראם. בפגישה השתתף ניסן אמדור, אז סגן שגריר ישראל במצרים. די הופתעתי שעיתונאית מצרית יושבת בגלוי (ובגילוי ראש) במחיצתם של דיפלומט ועיתונאי ישראלים. מוסטפה נתנה לי עותק מראיון שהעניקה לעיתון המצרי "אל-דוסטור", ובו האשימה את המשטר המצרי בכך שביד אחת הוא מחבק את מחמוד עבאס וביד שנייה מלטף את החמאס. היא לא חסכה ביקורת על קשיי הקליטה של הנשיא מובארק, בכל הנוגע לכללי הדמוקרטיה.

מוסטפה אמרה, שמעולם לא ביקרה בישראל, מאחר שהשלטונות, שאינם רואים זאת בעין יפה, עלולים לפגוע בפרנסתה. הנחתי שמאותה סיבה בת שיחי מעדיפה שאשמור את הביקורת שלה לעצמי. מוסטפה הפתיעה אותי בשנית, כשדחקה בי לפרסם את דבריה. עשיתי כדבריה ודיווחתי בטור זה בקצרה על השיחה. ההפתעה האחרונה הגיעה במסר מהשגרירות: מוסטפה מכחישה בתוקף שמתחה באוזניך ביקורת על המשטר. שמחתי שסגן השגריר אמדור עשה עצמו כמי שאינו קולט את רמזי ונשאר עמנו כמעט עד תום הפגישה.

הסיפור ממחיש משהו מהמציאות המורכבת במצרים המודרנית; מצד אחר עיתונאית מצרייה מצליפה במשטר ואף משתפת עמית ישראלי בחוסר הנחת שלה ממדיניות הנשיא. מהצד האחר, היא אינה מעזה לבקר בישראל פן תאבד את פרנסתה. פרנסה היא עניין לגמרי לא מובן מאליו אצל צעירים וצעירות מצרים. עמית רוסי שפגשתי בבייג'ין בשלהי תקופת הגלסנוסט - הציע לי אבחנה קולעת ביחס למשטרים במעבר. לדבריו, הסינים נוהגים בתבונה רבה יותר מהסובייטים. "הם מבינים שקודם שהמשטר ייתן לאנשים לפתוח את הפה, עליו להבטיח שהם יוכלו לשים בו קצת אוכל", אמר האיש. מסקנתו היתה, שרפורמה דמוקרטית, שאינה מלווה ברפורמה כלכלית, היא מתכון לאנרכיה.

מובארק לא הצליח לספק מקומות עבודה למיליוני צעירים מצרים. מצד שני, הממשלים האמריקאיים לדורותיהם דרשו ממנו שידביק נורמות של זכויות אדם המקובלות במערב לרמת חיים של עולם שלישי. הסיוע שיותר מ-80 מיליון מצרים מקבלים מארה"ב נמוך מזה שמקבלים קצת יותר משבעה מיליוני ישראלים. ב-2002 השיק משרד החוץ בממשל בוש בקול תרועה רמה את "יוזמת השותפות המזרח תיכונית" (MEPI). הקרן נועדה לקדם יוזמות כלכליות ודמוקרטיות של החברה האזרחית במדינות במזרח התיכון והמגרב. לפי אתר האינטרנט של הקרן, במשך תשע השנים שחלפו מאז הקצתה ארה"ב ליוזמה 580 מיליון דולר, שחולקו בין 18 מדינות.

עם זאת, נראה שהאמריקאים הבינו, כי לנוכח מגבלות הקמח, עליהם להעלים עין מעיוות תורת הדמוקרטיה באזור. הנה, רק לפני שלושה חודשים פירסם משרד החוץ האמריקאי את הדו"ח על מצב זכויות האדם בעולם לשנת 2009. הפרק על מצרים דומה בחומרתו לאלה שקדמו לו. זה לא הפריע לנשיא הדמוקרטי ברק אובמה להכתיר את מובארק, בתום פגישה בבית הלבן באוגוסט 2009, כ"מנהיג, יועץ וחבר".

אלמלא ההמונים שיצאו לרחובות ומזעזעים את הבורסות, מן הסתם היתה החברות האמיצה עוברת בירושה לגמאל מובארק. הנה מבחר קטעים מהדו"ח: "שירותי הביטחון עצרו אזרחים באופן שרירותי, במקרים אחדים ממניעים פוליטיים, והחזיקו אותם בכלא תקופות ממושכות בלי משפט... הרשות המבצעת הפעילה פיקוח ולחץ על הרשות השופטת... היחס של הממשלה לחופש ההתאגדות והדת נותר דל... הממשלה מגבילה את חופש הביטוי באמצעות שימוש בכוח, צנזורה ומעצרים... הממשלה סגרה אתרי אינטרנט ועצרה בלוגרים... בתי קפה-אינטרנט נדרשים לרשום את הפרטים האישיים של כל משתמש".

בצד החדשות הרעות הללו, משרד החוץ האמריקאי דיווח על יחס מעט סלחני יותר להפגנות לא אלימות ולביקורת על המשטר ואפילו נגד הנשיא בעיתונות העצמאית. שרק לא נתגעגע למובארק.

מבצר הדמוקרטיה

הדמוקרטיה האמריקאית פועלת, כמובן, על פי כללים אחרים מאשר משטר דוגמת מצרים. הפוליטיקאים שלה נאמנים להשקפת עולמם ואינם נתונים לפיתויים שמציעים ארגונים באמצעות גיוס כספים ובוחרים.

קחו, למשל, את חבר הקונגרס הוותיק גרי אקרמן מניו יורק. בדיון שהתקיים רק לפני שנה בקונגרס דיבר הדמוקרט היהודי בנשימה אחת על הטרור הפלסטיני ועל מצעד ההתנחלויות, על חפירת המנהרות בעזה ועל החפירות באגן הקדוש בירושלים. טבעי היה שבבחירות האחרונות לבית הנבחרים, אקרמן זכה לתמיכה פומבית של ארגון השלום היהודי-האמריקאי ג'יי סטריט.

בשבוע שעבר פירסם אקרמן מכתב גלוי, שבו הודיע על ניתוק קשריו עם הארגון, וזאת משום שראשיו קראו לנשיא אובמה להימנע מלהטיל וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון, הקובעת כי ההתנחלויות אינן לגיטימיות, ומגנה את ישראל על הרחבתן. ראשי ג'יי סטריט טרחו להדגיש, כי הם תומכים בחילופי שטחים שיביאו בחשבון את ההתנחלויות הסמוכות לקו הירוק. אקרמן האשים את ג'יי סטריט בכך שבמקום להאשים את הפלסטינים בסירוב לנהל מו"מ על סיום הכיבוש - הארגון מסייע לעוכרי ישראל לבודדה. לא ייתכן שלהתנהגות של אקרמן יש קשר לכך שבאזור הבחירה שלו יש יהודים רבים חובבי התנחלויות ומאחזים. דברים כאלה קורים רק במשטרים מפגרים.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו