בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סתירות, אי דיוקים ותירוצים גם בתשובתו של האלוף יואב גלנט לציבור

האלוף התייצב שלשום לראיון יחיד באולפן ערוץ 2. בדיקה מדוקדקת חושפת פערים משמעותיים בין המסמכים הרשמיים להסבריו המפותלים על מרחקי שתילת עצים והקושי לסחוב סלים במדרגות

תגובות

"משפט שדה", "מגמתיות" ו"צדקנות" אלה התארים שהעניק שלשום האלוף יואב גלנט להליך הבדיקה שערכו לו מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בפרשת הקרקעות, בראיון לתוכנית "360" בערוץ 2. גלנט אמר כי הוא מאמין במוסדות המדינה, אך ביקר בחריפות את הליך הבדיקה שערכו המבקר והיועץ, הליך שבסופו החליטו ראש הממשלה ושר הביטחון לבטל את מינויו לרמטכ"ל.

"עם כל הכבוד, שני הגופים האלה הם לא בית משפט", אמר גלנט, "הם גופים שגם בודקים וגם שופטים. כלומר, בודקים אותי בצורה מאוד מגמתית, מכיוון מסוים ? כל מה שקשור במידתיות, שוויוניות, פרופורציונליות, לא קיים. ולאחר מכן מוסיפים על זה קצת תבלינים של צדקנות ? והתוצאה בהתאם". כשנשאל אם הוא מתכוון למבקר, ענה: "אני מדבר על התהליך. אני חושב שעשו לי משפט שדה".

הראיון של גלנט סיפק הזדמנות ראשונה לשמוע ממקור ראשון את גרסתו לטענות נגדו, כפי ששמעו אותה ודאי מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. "בפרשה האחרונה הגיעו מים עד נפש", אמר גלנט, "העיזו לומר שאני לא דובר אמת. ואני אומר לך את זה בצורה הפשוטה ביותר והנחרצת ביותר: לא שיקרתי, לא הולכתי שולל, לא הטעיתי".

"לפני כשבוע", סיפר גלנט, "אני מקבל טלפון, שתוך 48 שעות אני צריך להגיב לדו"ח ביקורת של מבקר המדינה שיש בו 30 עמודים ועוד 6,000 מסמכים בדיסקים, ומצפים שאני אתן תשובה. בסוף, מכל עשרות המסמכים שבהם בהתחלה נטען לאי דיוקים, נשארו שני אי דיוקים קטנים. על הדבר הזה מוציאים דו"ח, מתפרעים בתקשורת, והתוצאה היא שמפקירים את דמי".

גלנט מתייחס בדבריו לשני מסמכים שלגביהם רמז המבקר כי לא אמר אמת: תצהיר לבית המשפט, ומכתב למינהל מקרקעי ישראל. אך בכך לא הסתיימו ממצאי המבקר לגבי התנהלותו הבעייתית. המבקר ייחס לו הליך שנוי במחלוקת לקבלת 35 דונם לעיבוד חקלאי, השתלטות שלא כדין על 28 דונמים נוספים והתמהמהות בפינויים, השתלטות על שטח ציבורי פתוח הצמוד לנחלה שעליה בנוי ביתו, תוך הכשרת חניה ושבילי גישה על שטח זה שלא כדין, וכן הגדלת שטח נחלתו פעם אחר פעם ללא הסבר ברור בשרטוטים שהגיש לרשויות.

על התצהיר הכוזב לכאורה, בו אישר גלנט כי ביקש אישור לתוספת בנייה של 40 מ"ר לפני שבנה אותה בפועל, בעוד שלפי המבקר סדר הדברים היה הפוך, אמר גלנט: "בדיעבד יש בו אי דיוקים מסוימים. אבל צריך להבין משהו: נושא התצהיר בכלל לא היה קשור לנושא הזה. אם המשפט הזה היה מופיע או לא היה מופיע הוא לא היה מעלה ולא היה מוריד (...) לא זכינו בדבר כתוצאה מזה שמדובר בלפני או אחרי".

גלנט אולי לא זכה בדבר כתוצאה מכתיבת משפט זה בתצהיר, אך היתה לו חשיבות בהליך שעסק בשאלת תום הלב בהתנהלותו מול הרשויות. בבית המשפט טענה המדינה כי במסווה של בקשה לתוספת בנייה של 40 מ"ר בביתו ניסה גלנט לאשרר שינויים נוספים שביצע בחלקתו, לרבות השתלטות על השטחים הציבוריים, מבלי שביקש אותם במפורש אלא רק באמצעות הגשת שרטוט הכולל אותם יחד עם הבקשה לתוספת בנייה. בסופו של ההליך נאסר על גלנט להשתמש בשטחים אלו.

על ההשתלטות על השטחים הציבוריים הצמודים לנחלתו, תוך הכשרת שבילי גישה וחניה עליהם, הסביר גלנט: "תוך כדי בניית הבית, המגרש שמתחת לרגלינו הוסט מזרחה. כלומר, הבית נשאר על מקומו, אבל כתוצאה מתוכנית שהיא תוכנית שינויים שכללה את ההרחבה שמעלינו הסיטו את המגרש. התוצאה היתה שנוצר שטח בצד המזרחי. במקור חשבנו להיכנס אל הבית מלמטה, מבחינת חניה, לעלות במדרגות ולהגיע מהקצה הצפוני. כי הכניסה לבית היא מהקצה הצפוני". מבקר המדינה קבע כי מלכתחילה תכנן גלנט את ביתו כך שיצטרך להשתלט על השטחים הציבוריים וגלנט אמר על כך: "זו הטעיה, הולכת שולל".

גלנט סיפר כי "כאשר הגענו תוך כדי הבנייה אשתי ואני אל הבית, וראינו שלמעשה כמות המדרגות הזאת היא הרבה יותר ממה שדמיינו מלכתחילה, ובסוף, אני לא נמצא בבית, לא בשביל לסחוב סלים ולא בשביל דברים אחרים, וגם אבא של אשתי נכה צריך להיכנס מלמעלה, אז הפתרון היה שבוא נסדר חניה למעלה. המקום שנבחר היה להבנתנו, כתוצאה מהשינוי, בתוך השטח שלנו".

אך המבקר מצא כי עם הבקשות שהגיש גלנט לשינויים בתכנון מגרשו, חלו גם שינויים בגודל נחלתו. כשביקש לשנות את חלוקת שטחי החקלאות והמגורים בה צירף שרטוט שעליו נכתב כי שטחה הוא 6.4 דונם (במקום 5), כשביקש היתר בנייה הוגדל השטח ב-90 מ"ר, וכשהובא מודד מטעם האגודה השיתופית הגדיל את החלקה ל-6.7 דונמים. גלנט טען בפני המבקר כי שטח הנחלה המקורי היה 6.6 דונמים. בפני ועדת טירקל טען כי כשרכש את הנחלה דובר על 5 דונמים בלבד.

על המכתב בו כתב למינהל כי הוא מעבד חלקה בת 35 דונמים זה כמה שנים, בעוד שבפועל לא עיבד אותה כלל, אמר גלנט: "התשובה היא נכונה, אני לא עיבדתי את החלקה. השיטה שהמליצו לי עליה, והיא מקובלת, זה שמתחילים בעיבוד עונתי ולאחר מכן מבקשים בקשה לחכירה קבועה. אני אחרי שנה-שנתיים ראיתי שאני לא מצליח להגיע למצב של עיבוד עונתי (...) פניתי בתצהיר הזה בכתב ידי, ומה שאני ביקשתי לומר בתצהיר הוא שני דברים: אחד, המקום הזה נמצא ברשותי כבר כמה שנים, והדבר השני זה מעובד על ידי (...) בטעות רשמתי מעובדת במקום לרשום מוחכרת. מזה להפוך את זה לתצהיר שקר המרחק הוא גדול.

בדו"ח המבקר נרמז כי הטענה שהקרקע מעובדת על ידו איפשרה לו להחכיר אותה מאוחר יותר לטווח ארוך לשם נטיעת עצי זית.

על הפלישה ל-28 דונמים הצמודים ל-35 שהוקצו לו אמר גלנט כי לא מדובר בנדל"ן בצפון תל אביב: "בואו נשים את הדברים בפרופורציות: בסך הכל ביקשתי לטעת זיתים, והסיבה לטעת זיתים היא על מנת להראות לבני המשפחה ואחרים שאפשר להפיק שמן זית לא מהמדף בסופרמרקט".

לדבריו, "הסבירו לי בזמנו שהנטיעה היא במרחקים של 4-6 מטרים וזה נותן כמות עצים מסוימת לדונם. קניתי את כמות העצים, נתתי אותם לקבלן שהוא חבר, והוא נטע אותם כפי שהבנתי בדיעבד במרחקים של 7 על 7 מטר ? מה שמכפיל כמעט את השטח. הדברים נודעו לי רק חודשים לאחר מכן. (...) כשקיבלתי מכתב עניתי שאני בודק את זה. עליתי למקום, ראיתי שאכן יש פה בעיה.

אלא שלגלנט לקח ארבע שנים לפתור אותה ולפנות את השטח. "אני חושב שזו היתה שגיאה", אמר, "במקור היה צריך לעשות את זה מיידית. אכן כאב לי לעקור נטוע (...) אבל אחרי כשנה וחצי או משהו דומה, כשאמר לי עורך הדין: אין ברירה (...) אמרו לי חברים במושב, תיטע אותם בחזרה בתוך השטח הנטוע כבר, כאילו במקום 7 על 7 יהיה 3.5 על 7, תצופף שורות. כשבאנו לעשות את זה התברר שזו שנת שמיטה. אם אתה עושה את זה תוך כדי שנת השמיטה, המצב הוא שכל המטע לא כשר. רוב המשפחה של אשתי אנשים שומרי מסורת. עברה עוד שנה ובתום השנה הזאת עקרנו את העצים ונגמר הסיפור".

אלא שמדו"ח המבקר התגלה כי כבר ב-2002 ביקש גלנט מהמחוז לשכור לו את 20 הדונמים הצמודים לחלקה בת 35 הדונמים שכבר קיבל. המחוז לא התייחס לבקשתו, והיא לא אושרה. שלוש שנים לאחר מכן, ביולי 2005, גילו פקחים של הסיירת הירוקה ופקח של המינהל כי גלנט פלש לשטח שלא אושר ונטע בו בכל זאת עצי זית.

בינואר 2006 פנה המחוז לגלנט לראשונה וביקש לפנות את השטח. גלנט ביקש שהות לבדוק את הנושא. כעבור שנתיים, בינואר 2008, טען כי מדובר בשנת שמיטה וביקש לאפשר לו להמתין לאוקטובר. אך בדו"ח מעקב בנובמבר נמצא כי עדיין לא פינה את השטח. רק באפריל 2009 פינה את העצים, ולפחות עד דצמבר 2010 נותרו בשטח הטפטפות. לכן קבע המבקר כי עברו 4 שנים עד לפינוי.



גלנט בראיון לגדי סוקניק, שלשום. ''הגיעו מים עד נפש, העיזו לומר שאני לא דובר אמת''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו