בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור אצל יונתן פולק בכלא: מרצה את הדין כדי לבייש את הדמוקרטיה הישראלית

תגובות

כאשר אבא שלו, יוסי, משחק ב"הבימה" את גוסטאב מ"גיבורים", יחד עם ספי ריבלין ואהרון אלמוג, יונתן פולק לא משחק אותה גיבור בכלא חרמון, שכאילו התגלגל מההר אל העמק היפה.

גוסטאב, פרנאנד ורנה הם ותיקי מלחמת העולם הראשונה, שעוד מעט ימלאו לה מאה שנה. רנה פגוע ברגלו, גוסטאב סובל מאגורופוביה ופרנאנד נוטה להתעלפויות בגלל רסיס שנשאר לו בראש. את שגרת חייהם בבית אבות צבאי, מעבירים שלושת הישישים בהחייאת תכניות הקרב מהעבר. מלחמת העולם הראשונה היא אולי הנואלת שבמלחמות הזמן החדש; כך ייראו לנו עוד מלחמות בעוד פחות ממאה שנה, כך הן נראות ליונתן כבר היום.

השבוע ביקרתי אותו בכלאו. נציב שירות בתי הסוהר, בני קניאק, נענה לבקשתי, ואישר מיד את הביקור. תודתי נתונה לו. גם פקודיו נהגו באסיר ובי במידה נאה של הכנסת אורחים. הם הקצו לנו חדר להתייחדות, ואף כיבדו את שנינו בקפה. גם להם תודה.

בדרכי צפונה, כששמש וגשם מגששים בערבוביה, והרוח מעירה עננים מרבצם, התעוררו גם בי מחשבות מעוננות. ניסיתי להיזכר: מתי בפעם האחרונה ערכתי ביקור לאסיר יחידי; לא כאיש רשמי במסדר המפקד - כשר או כחבר כנסת - אלא כאזרח פרטי המבקש להביע הזדהות עם אזרח אחר.

נזכרתי: היה זה אייבי נתן, שנידון למאסר וישב בכלא אייל לפני עשרים שנה בגלל חוק מטומטם, מאותם החוקים ההיסטריים שנחקקים עכשיו בכנסת מדי שבוע. גם אייבי בימים ההם, כמו יונתן בזמן הזה, התעקש לרצות את דינו ולהיכלא כדי לבייש את הדמוקרטיה הישראלית באיוולתה ובתורפתה. יש עדיין אנשים בינינו, מתי מעט, המוכנים לשלם מחיר בעבור מצפון נקי, שאותו לא יסכימו להמיר בקנס כספי או בעבודות שירות.

אייבי לא הצליח להבין בשעתו למה דווקא מאיש כמוהו - רודף שלום בלתי נלאה - נגזלת חירותו, כאשר כל כך הרבה עברייני מלחמה מתהלכים חופשי. גם יונתן תוהה ורוצה להבין למה דווקא הוא בפנים, ואילו מי שיורה בפלסטיני כפות וכסוי עיניים, או מפזר זרחן על עיר ומלואה - בחוץ ומאושר.

אולי לא שמנו לב: האם מישהו מהמתנחלים שעושים דין לעצמם כבר נתן את הדין? האם מישהו מגובי תג המחיר ביום, ממציתי המסגדים בלילה, מכורתי העצים, משורפי השדות, ממחבלי הכרמים, כבר ריצה יום סוהר סמלי אחד? האם מישהו מהרבנים, שקוראים להשמיד ולהכרית, להכות עד חורמה ולמחות זכר, כבר ראה שופט מימיו?

אפשר בהחלט להתייחס לביקור שלי אצל יונתן כאל ביקור של מחאה נגד עוולה, ושל הזדהות עם מי שמסרב ליפול לפניה. קשה להשלים עם מציאות, שבה איש צעיר רוכב על אופניו בלב תל אביב, יחד עם עוד ארבעים חברים, ובסוף הרכיבה הוא מוצא את עצמו בכלא חרמון בעוון "התקהלות בלתי חוקית".

יונתן עצמו לא לוקח את זה קשה מדי. פחות נורא מבחינתו, יותר נורא מבחינתנו. הוא יודע ואנחנו יודעים, שלא מסלול האופניים ברחוב בוגרשוב הוביל אותו לכאן, אלא ההפגנות השבועיות בבלעין ובנעלין נגד גדר ההפרדה. יונתן הוא המפגין המתמיד, שרוצים להפחיד ולהרתיע אותו, כי הם מפחדים.

אומרים שזה לא חוקי להפגין שם, אל מול הגדר, כאילו הגדר עצמה במתאר הנוכחי שלה היא חוקית. אלף פעמים אמר הבג"ץ את דברו, דרש תיקונים, אך כבשת הרש עדיין כלואה, ודורית ביניש מדברת אל הגדר.

כל אחד מאתנו יבחר את אי-החוקיות שמקובלת עליו יותר - מסע אופניים בארץ או שוד קרקעות מחוצה לה, בשטחים; ואיפה, לדעתו, הדגל השחור מתנוסס או מתבוסס יותר, ובאיזה צד נבחר להתייצב - בלי רגל פה, רגל שם.

בינתיים, עד שישתחרר בעוד חודשיים, יונתן נח. הוא שואל ספרים מהספרייה המקומית, וקורא את ז'אן ז'נה ואת דוסטוייבסקי; הוא רואה טלוויזיה, לשם שינוי, כי בבית אין לו מקלט. אין לו בעיה עם אוכל, כי הוא בכלל טבעוני, חמלתו שמורה גם לבעלי חיים; הוא מקבל מכתבים מהארץ ומהעולם, מתעניינים בשלומו ומחזקים את רוחו, יש לו תומכים; לביקורים הוא זכאי פעם בשבוע, לא יותר מארבעה מבקרים בכל פעם. אתם לא יכולים להתקשר אתו, אבל הוא יכול, ויש לכם דרישת שלום ממנו.

בבוקר, משמונה וחצי ועד אחת עשרה וחצי, הוא עובד, אורז חמישים כפיות פלסטיק בחפיסות. הוא לא מוכרח אבל הוא רוצה, העבודה עוזרת לו לרכז את מחשבותיו.

כעת הוא חושב בעיקר על איסלאם תמימי, ילד בן 14 מנבי סלאח, מצפון-מערב לרמאללה, שנחקר לבדו, בלי נוכחות מבוגרים, ונכלא. היה לו, לילד, מה לומר על התנחלות חלמיש הסמוכה, שמתפשטת בלי הרף ובולעת את אדמות הכפר הקטן שלו. אוי לרשעים, אוי לשכניהם.

לכל המאוחר ייצא יונתן מהכלא ב-11 באפריל, ואולי ינכו לו שליש על התנהגות טובה. הוא מתנהג מאוד יפה, דיווחו לי סוהריו. ואני מדווח לכם, שאין בו, לפי התרשמותי, ולו שמץ מהקדושה המעונה.

11 באפריל זה יום שני בשבוע, וכבר ב-15, יום שישי, ישוב יונתן עם חבריו לחבריו בבלעין; הוא כבר נח מספיק.



פולק עם אביו בהגיעו לכלא חרמון, בחודש שעבר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו