בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני גנץ - הצנחן המאופק שנקרא לייצב את המטכ"ל

מינויו של גנץ נראה כצעד הנכון לייצוב המטכ"ל, אך ראוי להעלות את סימני השאלה: האם יהיה חד וחותך מספיק? האם ייזום את השינויים הדרושים?

תגובות

כשהעניק האלוף בני גנץ את ראיונות הפרידה שלו ל"הארץ" ולתוכנית "עובדה" בערוץ 2 לפני כחודשיים, נראה שלא שיער כלל שבפרשה הארוכה של מינוי הרמטכ"ל ה-20 צפויות עוד תפניות נוספות. גנץ עקב, כמובן, אחר ההתפתחויות מאז סיים את כהונתו בתפקיד סגן הרמטכ"ל, אבל גם הוא - כמו אלופים אחרים - לא צפה שהפרשה תסתיים בביטול מינויו של האלוף יואב גלנט ובהחזרתו שלו עצמו ללשכה בקומה ה-14 של בניין המטכ"ל בקריה.

למי שהתעניינו בשלומו מאז, שידר האלוף גנץ, עמוק מתוך חופשת השחרור, חוסר התלהבות בולט לחזור לשורות הצבא. גם פנייתו המחודשת של שר הביטחון, אהוד ברק, בימים האחרונים, לוותה בהתייעצות משפחתית מורכבת. גנץ אמנם שאף להיות רמטכ"ל, אבל אירועי השנה הקודמת הותירו אצלו תחושה קשה של גועל, שנדמה היה כי הוא שמח להשאיר מאחוריו.

ועדיין, כפי שמעורבותו בפרשת מסמך הרפז היתה מינורית מאוד (הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, הראה לגנץ את המסמך, אך הוא לא עשה בו שימוש), גם בראיונות הפרידה שמר על טון זהיר. את פרשת המסמך תיאר כ"פגר שמוטל באמצע החדר של פורום מטכ"ל" והביע תקווה שמבקר המדינה יצליח לברר את הפרשה לעומקה.

"רק הסרת העננה תפתח את החלון ותעיף את הפגר לקיבינימט. אני מקווה שהאמת תצא לאור, כואבת ככל שתהיה. זה (האווירה במטכ"ל, ע"ה) לא מגיע לצה"ל, לא מגיע ליואב גלנט ולא מגיע לאמא ששלחה את הבן שלה לבקו"ם באוגוסט 2010", אמר. הוא נמנע מהטחת האשמות ישירות בברק, באשכנזי או בגלנט.

גנץ בן ה-51 גדל במושב כפר אחים בדרום, בן להורים ניצולי שואה. הוא התגייס לגדוד הנח"ל המוצנח ב-1977 ועשה את רוב שירותו בחטיבת הצנחנים. הוא פיקד בין השאר על יחידת העילית שלדג, על החטיבה המרחבית חברון ועל חטיבת הצנחנים הסדירה.

אם נפוליאון דרש מהגנרלים שלו מזל, הרי שנפוליאון הנוכחי בלשכת שר הביטחון יכול לרשום "וי" גדול לגנץ בסעיף הזה. גנץ, שעמיתיו תיארו אותו תמיד כבר מזל, נקרא לא אחת להציל את המולדת לאחר אסונות או תקלות בפיקודם של קצינים אחרים.

הוא מונה במארס 1999 למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), במקומו של תא"ל ארז גרשטיין שנהרג מזירת מטעני חבלה שהניחו אנשי חיזבאללה. שנה וחודשיים מאוחר יותר היה גנץ הקצין האחרון שיצא מלבנון, מממש את החלטת הממשלה בראשות אהוד ברק. כעבור ארבעה חודשים נקרא להחליף את תא"ל שלמה אורן המודח, כמפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית. כמה ימים מאוחר יותר פרצה האינתיפאדה השנייה בשטחים.

בקיץ 2001 מונה גנץ לאלוף, כמפקד גיס. מאוחר יותר היה גם אלוף פיקוד הצפון, מפקד זרוע היבשה (במלחמת לבנון השנייה) ונספח צה"ל בוושינגטון. בקיץ 2009 מונה לסגן הרמטכ"ל, מועמד של פשרה, לאחר שקטטה בין ברק לאשכנזי לא אפשרה להכריע בין מועמדיהם, גלנט (ברק) ואייזנקוט (אשכנזי).

גם בסיבוב הנוכחי, לא היה גנץ הבחירה הראשונה של ברק. בלשכת השר היו טענות שאינו נמרץ מספיק, שאינו משדר די ביטחון כסגן רמטכ"ל, שהוא תלוי מדי באשכנזי. היו שאיווררו גם ביקורת ישנה, על המהומה ביק"ל בעת הנסיגה מלבנון, על פרשת מותו של שוטר מג"ב מדחת יוסף בקבר יוסף בשכם (גנץ היה אז מפקד האוגדה) ועל חלקו בהכנה הכושלת של הצבא למלחמת לבנון ב-2006.

אם יש טענה שמקפיצה את גנץ, זהו דימויו הרווח כנסיך. ל"הארץ" אמר כי שום דבר לא בא לו בקלות. "עשרות שנים הייתי בתפקידים קרביים, תחת אש. מלוחם ועד מח"ט, מפקד אוגדות בשטחים ובלבנון. אני באמת לא יודע מאיפה הדבר הזה מגיע. אם זה נסיך, שיהיה".

בימים הבאים נשמע הרבה שגנץ "איש ראוי". זה נכון, כמובן. הוא קצין נבון, הגון וישר ומפקד טוב. יש לו ותק וניסיון רב והוא אהוד מאוד על עמיתיו. בנסיבות הנוכחיות, מינויו של קצין מאופק, לא מתלהם, נראה כצעד הנכון לייצוב המטכ"ל, מה גם שהמתחרים האחרים - אייזנקוט והאלוף יאיר נוה - יסכימו בשמחה להישאר ולשרת תחתיו. ועדיין, גם בהזדמנות החגיגית הזו, ראוי להעלות את סימני השאלה: האם יהיה חד וחותך מספיק? האם ייזום שינויים, הדרושים כל כך לצבא? נתניהו וברק ירעיפו כעת הרבה שבחים על גנץ, אישיותו וכישוריו. זה לא יטשטש את כישלונם בפרשת מינוי גלנט. הפרשה עוברת כעת מהמחדל לברירת המחדל.

בשולי הדברים, מינוי גנץ מבטא את שיבת האדומים. הוא יהיה הרמטכ"ל הראשון מהצנחנים אחרי הפסקה של שש שנים. מה שנחשב קודם כזכות כמעט טבעית של חובשי הכומתות האדומות (רצף הרמטכ"לים אמנון שחק-שאול מופז-בוגי יעלון מאמצע שנות התשעים, שקדם לו הרצף רפאל איתן-משה לוי-דן שומרון בשנות השמונים לפני אהוד ברק מסיירת מטכ"ל), נקטע ב-2005 עם מינוי דן חלוץ ואחריו גבי אשכנזי.

גנץ הוא איש מבוגר ומפוכח מדי מכדי לראות את המטכ"ל דרך הזוויות האלה. הוא אינו טיפוס כיתתי וספק אם ישפוט את עמיתיו על פי הכומתה שהם נושאים בכותפת. אחת ההחלטות המעניינות שתעמוד לפניו, אם אכן יאושר המינוי, תהיה מה לעשות בצוות היועצים הקרוב שבחר לעצמו גלנט: דובר צה"ל, עוזר הרמטכ"ל וראש הלשכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו