בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | גדי אייזנקוט - הגיבור האמיתי של המרוץ ללשכת הרמטכ"ל

גדי אייזנקוט הוא שריד נדיר לקצונה שהעמידה את טובת המערכת מעל לטובתה-היא. במטכ"ל של גנץ הוא יהיה האלוף החשוב ביותר ויורש-העצר

תגובות

בערב קיץ נעים במכבים-רעות, בגן ביתו של חבר מחיל האוויר, אמר בני גנץ ששינה את דעתו. "פעם חשבתי שאני יכול להיות רמטכ"ל". והשינוי? "עכשיו אני יודע שאני מוכרח להיות רמטכ"ל". לאחר הפוגה של שניות הוסיף, "אבל אם גדי יהיה, גם זה בסדר". המשמעות היתה מובנת מאליה: ובלבד שלא יהיה זה יואב גלנט. מדוע? על כך לא רצה להרחיב.

ימים מעטים אחר כך התפרסם רשמית מה שגנץ חשד זה חודשים: גלנט הוא מועמדו של אהוד ברק. סביב ברק דיברו בגנותו של גנץ. טפלו עליו אשמה נוראה: הוא קרוב מדי לגבי אשכנזי, צל שלו, הד שלו, לא ניצל את נסיעותיו של אשכנזי לחו"ל להבעת עמדה שונה, כממלא-מקומו, ולשיפור מעמדו העצמאי, כמקפצה לרמטכ"ל. יותר מכל בסוגיה האיראנית, שברק חיפש בה את האנטי-גבי ודימה למצוא אותו רק בגלנט.

מינוי גנץ, שברק מנמק הבוקר ללא מצמוץ בצורך להחזרת היציבות, אותה יציבות שברק עירער, הוא ניצחון גדול לגנץ עצמו ולאשכנזי והפסד צורב לברק, לגלנט ולבנימין נתניהו. אבל הגיבור האמיתי בעלילה הוא אייזנקוט, שטלפן אמש לגנץ ובירך אותו בחום ובכנות. מעטים האלופים שהיו מוכנים לנהוג כמותו. בשנות ה-50 קשרו כתרים לחייל נתן אלבז, שהשליך עצמו על רימון-יד מתפוצץ כדי לספוג בגופו רסיסים בטרם יפגעו בחבריו. ממש עד כדי כך לא הסתכן אייזנקוט בחודשים ואף בימים האחרונים, שהרי מהקרבתו עכשיו עוד תהיה לו תקומה, אבל במונחי שאפתנות וקידום זהו כמעט מעשה-שאהיד.

למרות מה שהופץ מטעמו של ברק, אייזנקוט לא אמר לו, בסיבוב הקודם של מיון המועמדים לרמטכ"ל, שהוא "לא בשל". הוא צנוע, אבל לא צבוע. די בבשלות שהעניקו לו הפיקוד על אוגדת איו"ש בלחימה, ראשות אגף המבצעים במערכה בלבנון וארבע שנים וחצי בפיקוד הצפון. אלא שאייזנקוט הוא שריד נדיר לקצונה שהעמידה את טובת המערכת מעל לטובתה-היא. הוא חשב בקיץ ושוב עתה שנכון יותר למנות לרמטכ"ל אלוף שהתנסה כסגן רמטכ"ל; ואם זה גנץ או הוא - מוטב גנץ.

לאייזנקוט היתה תרומה מכרעת למינוי גנץ עוד ב-2009, במאבק בין ברק ואשכנזי על מינוי סגן הרמטכ"ל. אשכנזי רצה באייזנקוט וברק בגלנט. אייזנקוט שכנע את אשכנזי להסיר את תמיכתו בו ולהסכים לגנץ, כמועמד פשרה. "אם תתעקש", אמר לאשכנזי, "או שתפקיד סגן הרמטכ"ל לא יאויש, או שאני אתמנה ובני ויואב יפרשו. הצבא זקוק להם". גם סירובו לכהן כסגנו של גלנט, גם כאשר אייזנקוט העריך ש"הסיפור עדיין לא נגמר", שיקף את דבקותו בעקרונות. אילו עשה שקר בנפשו והתמנה לסגן לפני חודשיים, היה המועמד המתבקש ואולי היחיד לרמטכ"ל הבוקר.

גם בשבוע האחרון, כאשר שבו לדבר בו-עצמו נכבדות, היה אייזנקוט לראש מטה הבחירות של מתחרהו בגמר. אף שלא היה מסרב להתמנות, אילו פסלו הממנים את גנץ, הוא הבהיר שמוטב לצה"ל להימנע מהזעזוע שבהוצאת אלוף פיקוד הצפון מעמדתו, מינוי אלוף חדש (יאיר גולן שיישלף מפיקוד העורף) ללא חפיפה וכך הלאה בשרשרת.

במטכ"ל של גנץ יהיה אייזנקוט האלוף החשוב (וגם החושב) ביותר ויורש-העצר. זה אינו מבטיח לו דבר לפעם הבאה, בעוד שלוש שנים, אבל היחסים הטובים בצמרת הצבאית החדשה, המתונה כהמשך לקו אשכנזי ובניגוד לקו ברק-נתניהו, יהיו שינוי מרענן, סוף טוב לסיפור רע.



אייזנקוט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו