בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המרוץ לרמטכ"לות נגמר, אך המרוץ למשרד הביטחון רק החל

תגובות

ההתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל הבא הגיעה כנראה לסיומה. עכשיו נפתחה ההתמודדות הבאה בקריה, והפעם על משרתו של שר הביטחון אהוד ברק. קריסת מעמדו הציבורי של ברק, על רקע אחריותו לסכסוכים בצמרת הביטחונית, כישלונו במינוי האלוף יואב גלנט במקום רב-אלוף גבי אשכנזי, ופרישתו ממפלגת העבודה, עוררה את הטוענים לכיסאו לצאת ממחבואם ולהתייצב על קו הזינוק.

הביטוי הראשון להתמודדות נרשם בשבוע שעבר, במרד הפוליטיקאים שסיכל את ניסיונו של ברק למנות את האלוף יאיר נוה לרמטכ"ל זמני. המורדים כפו על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבתחילה נענה להצעת ברק, להפוך את עמדתו ולכפות על שר הביטחון את מינוי האלוף בני גנץ "כדי לייצב את המערכת".

בין המורדים בלטו ארבעה, שרואים בעצמם מועמדים ראויים להחלפת ברק: השרים משה יעלון, דן מרידור וסילבן שלום, ויו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז. כל עוד ברק הצטייר כשר הדומיננטי בממשלה, שאוזנו של נתניהו כרויה תמיד להצעותיו ולגחמותיו, הארבעה הציגו פוזה ממלכתית ונתנו גיבוי למערכת. איש מהם לא התנגד למינוי גלנט בסיבוב הראשון. אבל כשברק נחלש, איבד את עורפו המפלגתי, והקריאה להדחתו צברה תמיכה בציבור, הארבעה מיהרו להתייצב נגדו - ולהראות שהם מכתיבים את מינוי הרמטכ"ל, ולא שר הביטחון המכהן.

כל אחד מהמועמדים מביא עמו רקע וניסיון שונים. מופז כיהן כבר כשר הביטחון וכרמטכ"ל, אבל שייך למפלגת האופוזיציה הראשית, קדימה, ועד היום דחה את פיתוייו של נתניהו לערוק. יעלון היה הרמטכ"ל, אבל לא עמד בראש משרד ממשלתי ביצועי. לשלום יש ניסיון ממשלתי עשיר כסגן שר ביטחון, שר אוצר ושר חוץ, אבל לא דרגות בכירות. מרידור התמחה בעניינים אסטרטגיים ועמד בראש הצוות לעדכון תפישת הביטחון הישראלית, אבל כמו שלום, גם הוא אזרח ולא גנרל.

תוצאת ההתמודדות תלויה פחות ברקע של המועמדים, מאשר בנסיבות הפוליטיות. אם נתניהו ייכנע ללחץ הציבורי וייפרד מברק, מפקדו ויריבו לשעבר ושותפו ויועצו הקרוב בהווה, הוא יצטרך לבחור בין ממשלת ימין צרה עם האיחוד הלאומי, לבין ניסיון נוסף לפרק את קדימה ולגייס את פורשיה לקואליציה. אם קדימה תתפצל, מופז יהיה המועמד הטבעי להחלפת ברק. אבל אם נתניהו ייאלץ להסתפק בממשלת ימין, הוא יצטרך להכריע בין שלושת המועמדים מהליכוד. יעלון ומרידור, שמקורבים אליו, נהנים מסיכוי טוב יותר מיריבו המושבע שלום. הבחירה ביניהם תושפע ממצבה הבינלאומי והפנימי של הממשלה. מינוי מרידור יקרין מתינות מדינית ויתקבל טוב בעולם, אך ישדר פחות ביטחון כלפי פנים. יעלון ייתפס כמומחה צבאי, אך עמדותיו הניציות יכבידו על נתניהו בחוץ. גם הפוליטיקה המפלגתית תשפיע: יעלון נתפש כאחד המועמדים להנהגת הליכוד בעידן שאחרי נתניהו, ומרידור לא (אם יש לו שאיפות כאלה, הוא נשמר מלחשוף אותן). אם נתניהו יקדם את יעלון, הוא יאותת שזהו היורש המועדף עליו, אבל גם יסתכן בקידומו של מתחרה עתידי. קידום מרידור ישפיע פחות על הקרב העתידי בליכוד.

אבל כל הספקולציות האלה מוקדמות. ברק עדיין יושב בכיסאו, ונתניהו לא ימהר להרחיקו משם. אין דבר נוח לראש ממשלה בישראל יותר משר ביטחון ללא גב פוליטי, שנחשב למקצוען צבאי. במצב כזה, נתניהו יכול לקבל החלטות מעל לראשו של ברק - כפי שעשה במינוי גנץ - ולדעת שאם תהיה תקלה, כמו שקרתה בפרשת המשט הטורקי לעזה, הטענות יופנו כלפי השר-המומחה ולא כלפיו. נתניהו ינסה לדבוק במצב הזה ככל שיוכל. אבל המתמודדים מאותתים לו, שלא יהיו לו עוד הרבה הזדמנויות לגבות את שר הביטחון הלא-פופולרי.



תצלום: אמיל סלמן


תצלום: תומר אפלבאום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו